חיים ממליה – ארכיאולוג נפת טבריה וגליל תחתון מזרחי, רשות העתיקות
עבד אלגני אבראהים – ארכיאולוג במרחב צפון, רשות העתיקות
מי שתייה לתושבי העיר:
לפני 2000 שנים בדיוק, עם היווסדה של העיר טבריה בשנת 20 לספירה, נדרשו פרנסי העיר בחסות הקיסרות הרומית לתת דעתם על מקור מים יציב וראוי לתושבי העיר. ישאל הקורא את השאלה הפשוטה – הלוא טבריה שוכנת על שפת ימת הכינרת, אגם המים המתוקים הגדול באזור – האין מקור מים לשתייה טוב וראוי מזה? כאן נכון לציין כמה עובדות חשובות ומעניינות. בספרות ההידרולוגית המנתחת את אופיו של גוף המים בימת הכינרת, מייחסים למים רבדים שונים המכילים ריכוזי מלחים שונים ובעומקים שונים. יחידת המים העליונה הנגישה לבני אדם במגע עם פני המים, מכילה ריכוז מלחים הגבוה פי 20 מריכוז המלחים במי גשם (250:12 מג"כ:ליטר). מים אלו אינם ראויים לשתייה. משנת 1964 חברת מקורות מעבירה את מי הכינרת תהליכים ההופכים אותם לראויים לשתייה, אלו מועברים מאתר השאיבה הגדול 'ספיר' דרך 'המוביל הארצי' מזרחה אל משקי הבית השונים בישראל. גם לגובה מפלס המים ולמילוי החוזר העונתי של מי הכינרת השפעות שונות על איכות המים וכמות המלחים בה, ואין לנו כיום מידע המאשש בוודאות את גובה מפלס פני מי ימת הכינרת בתקופות הרומית והביזנטית. אם כי מחקרים שראו אור מטעם 'חקר ימים ואגמים בישראל' המאגדים נתוני מדידות הידרולוגיים וממצאים ארכיאולוגיים שדווחו על ידי מנדל נון מגדולי חוקרי הכינרת, מצביעים על כך כי במהלך אלפי השנים האחרונות מפלס מי האגם לא ירד מ 212.50- מפני הים. לא מן הנמנע כי בתקופה הרומית ובשנות הקמתה של טבריה מליחות מי הכינרת אף הייתה גבוהה, זאת מאחר וכמות המים מהמעיינות המלוחים המזינים את מי הכינרת צומצמה באופן משמעותי בפרויקט הטיית המעיינות המלוחים שראשיתו בשנות ה60 – שכונה לימים 'המוביל המלוח' ושיפורים של תעלות הטייה אלו נמשכים אף בימים אלו.
טבריה הרומית-ביזנטית ומיקומה ההיסטורי:
טבריה בתקופה הרומית ביזנטית השתרעה ברובה למרגלות מצוק ברניקי, ברצועה המכילה מדרום את חמת ששוכנת על מעיינות מרפה מנביעות גאותרמיות, בהם הטמפרטורה עשויה להגיע לכדי ˚60 צלזיוס. גם מים אלו נשאבים על ידי מקורות בתחומי הגן הלאומי חמת טבריה בכדי למנוע את המלחת מי הכינרת. בצפונה, גובלת טבריה הרומית באזור המכונה 'הבור הארכיאולוגי' ובמעלה ההר מערבה בשכונות אחווה ושיכון א' (גאולים) מעט צפונה לגבעת בית הקברות של טבריה. בממצא הארכיאולוגי נחשפו ומופו בורות ובארות מים רבים. בלב העיר ובין הבזיליקה לקארדו הרומי נחשף בשנות ה־60 של המאה הכ' בור מים תת קרקעי המקורה במערך קשתות, העשוי להכיל מי נגר בנפח כמה מאות מטרים מעוקבים של מים. בדרום העיר ידועה 'בארה של מרים', בצפון העיר נחשפה זה מכבר בחפירה ארכיאולוגית מדרום לחומה העות'מאנית באר מים, ובשכונות אחווה-גאולים תועדו כמה בורות מים ושרידי בריכת מים גדולה.

אמת המים הקדומה של טבריה 'אמת בריניקי'
בעולם הרומי הקדום, לפני למעלה מ־2000 שנים, החלו נפוצות בנייתן של מערכות הובלת מים (אקוואדוקט) למרחק רב ממקורותיהם הטבעיים ועד לייעדם. אלו נעו לעיתים לאורכן של עשרות ק"מ ובדרכן גברו על מכשולים טבעיים כנהרות ונחלים, עמקים ושלוחות רכסים ומדרונות באמצעות פתרונות הנדסיים ייחודיים שלא נראו כמותם בעולם עד אותה עת. נפוצות אמות המים שהובלו על גבי מערכת ארוכה של קשתות בנויות ונחצבו בתת הקרקע תחת רכסים ושלוחות, בתעלות לאורכן של מאות רבות של מטרים, כגון אלו המפורסמות בארץ ישראל – בערים הגדולות קיסריה וירושלים. מלבד הממצא הארכיאולוגי העשיר המעיד באופן מרשים על מפעלי בנייה אלו, אדריכלים והיסטוריונים בני התקופה הותירו אחריהם ספרות רבת חשיבות המלמדת על השיטות ההנדסיות-הידרולוגיות ועל כלי העבודה והמדידה ששימשו את מתכנני, מהנדסי ובנאי מערכות הובלת המים. מהמפורסמים שבהם ניתן לציין את וירטוביוס – אדריכל ומהנדס אזרחי וצבאי בן המאה הראשונה לסה"נ, שהותיר אחריו מורשת אדריכלית-הנדסית ששימשה את הקווים המנחים לבנייתם של מאות אלמנטים אדריכליים שונים בעולם הרומי ביזנטי.
כשבאו בנאי הורדוס אנטיפס, מייסד העיר טבריה ואחיו אגריפס הראשון ששלט אחריו על העיר במהלך המאה הראשונה לספירת הנצרות, לבנות את אמת המים לטבריה, הידע והכלים לבנייתה היו בנמצא ובנגישות, שכן טבריה הייתה למעשה חלק מהעולם הרומי. אין בידינו מידע מוכח באשר לשנת בנייתה המדויקת של אמת המים, רוב החוקרים מייחסים את בניית האמה לראשית ימי העיר, אך חוקרים אחדים מצביעים על המאות 3-4 לסה"נ, כך סובר צ' צוק ארכיאולוג החוקר מערכות מים בגליל .
החוקר זלמן וינוגרדוב, חבר קיבוץ בית זרע ומחלוצי חוקרי הגליל התחתון ובקעת כנרות, מציין בפירסומיו כי לשמה של אמת המים 'אמת בריניקי' או 'תעלת בריניקי' אין אזכור במקורות בני התקופה הרומית ביזנטית. לראשונה מופיע שם זה בספרות מסעות נוסעים, חוקרים ועולי רגל לפני כמאתיים שנה, אלו כינו את האמה על שמו של הר בריניקי המתנשא מעל המקטע הצפוני של האמה. הנסיכה היהודייה בריניקי שקיבלה על שמה רכס הדור מעל העיר הקדומה טבריה, הייתה אחותו של המלך אגריפס השני ששלט בטבריה והוזכרה אף כמאהבת של המצביא הרומי טיטוס. למן שלהי המאה הי"ט, אל ימי מלחמת העולם הראשונה ועד לתקופת שלטון המנדט הבריטי, אמת המים מוזכרת, מצויינת ובחלקה אף מופתה בכתביהם של חוקרים ידועים כגון ויליאם תומסון וצ'ארלס וילסון, אך סקר שיטתי של אמת המים נערך לראשונה בשנות ה־60 וה־70 של המאה הכ', על ידי ז' וינוגרדוב. בשנות ה־90 ערך יוסף סטפנסקי סקר ארכיאולוגי בו מיפה מקטע מאמת המים מטעם האגודה לסקר ארכיאולוגי של ישראל שע"י רשות העתיקות. חוקרים נוספים להם חלק בחקר האמה: שמואל אביצור, פסח בר אדון וצביקה צוק. הממצא הארכיאולוגי שנותר משרידי האמה והמערכות הקשורות בה דל יחסית. ידי האדם, מעשי הפיתוח וצוק העיתים נתנו באמת מים זו את אותותיהם, על אף זאת ניתן כיום לשחזר את התוואי כמעט במלואו, בעיקר בהסתמך על פיזור ממצאים משרידי האמה שהתגלו במהלך השנים לאורך התוואי בו פעלה ובשילוב כלים מודרניים הנסמכים על ניתוח השיפוע הטופוגרפי בעזרי מיפוי דיגיטאליים מתקדמים (GIS).

מהלכה של האמה נמשך מדרום לצפון לאורך כ־16 ק"מ על פני מדרונותיה הדרומיים-מזרחיים של רמת פוריה, מראשיתה המצוי חלקו העילי של קניון נחל יבניאל ברום 100- מפני הים ועד למאגר המים העירוני בצפונה של העיר הרומית ביזנטית ברום 180- מפני הים. קיים קושי לקבוע מי מהמעיינות המוכרים לנו היום – עין כוש, עין פטל ועין יעלה (רון) – שימש כמקור הזנה עיקרי למי אמת המים, אך מקובל במחקר לייחס את מי עין יעלה (רון) הנובע מעברו הדרומי של הנחל, כמקור המים העיקרי. מקורם של מי מעיינות אלו מצוי באגן הידרולוגי מקומי כאקוויפר הנאגר בסלעים הנקבוביים של שכבת 'בזלת הכיסוי' ושעון על שכבת חווארים וחרסיות אטומות לחלחול, המיוחסות לתצורות הגיאולוגיות גשר ובירה.
השיפוע ההידראולי הנדרש בירידה של 80 מ' לאורך של 16 ק"מ מתון ביותר, מורד אנכי של חמישה מ' לאורך 1000 מ' בקו אופקי, מתינות השיפוע רבה עד כדי 0.2-0.3 אחוז (2-3 פרומיל). מלבד הצורך בתנועה של המים במורד האמה, לאחידות ולמתינות הזרימה חשיבות נוספת וזו למעשה אספקת מים סדירה, אחידה ומתמשכת לנקודת החלוקה ובמילוי מתמיד לצרכן המים. האמה נבנתה על גבי קיר מוארך של מסד אבן המכיל חומרי מליטה רבים, בראש הקיר ובגובה הרצוי נבנתה תעלה שדפנותיה עבות ומעוגנות לראש קיר המסד, בסיס התעלה ושתי הפנים הפנימיות טויחו בטחי הידראולי בשכבה עבה, ומוצאים בו אך שכבות נוספות הקשורות לתחזוקת האמה לאורך שנות קיומה. בליבת אבני קירות התעלה חומרי מליטה הידראוליים רבים המונעים חילחול ועמידים בפני בלייה במגעם המתמשך עם המים.
במהלכה נדרשה אמת המים לגבור על מכשולים רבים; מקטעים בהם בלט המסלע המקומי נחצבה האמה בסלע, מקטעים בהם הייתה רבודה שכבה עבה של אדמה נחפרה תעלה לאורך רצועה נדרשת. ככלל ניתן לחלק את מהלך אמת המים לשלושה מקטעים עיקריים, שהוכתבו במאפייניהם מהתנאים הטבעיים המקומיים וממקורות חומרי הגלם הזמינים והנגישים לבנייתה: המקטע הראשון – העליון ומדרום; ראשיתו במקורות המים המזינים את האמה, המצוי במקבץ מעיינות הנובעים באקוויפר עילי הנחשף בהעתק הגיאולוגי שבאפיק נחל יבניאל ובאגן הניקוז של ערוץ הנחל. במקטע זה נבנתה אמת המים על גבי גשר שחצה את נחל יבניאל מדרום לצפון, מכאן אותרו בסקרים ארכיאולוגיים שרידים ומקטעי תעלות בנויות ומטויחות בראשי המדרונות הצפוניים של ערוץ נחל יבניאל. המדרונות התלולים של המצוקים הצפוניים של האפיק הכתיבו כאן בנייה על דרגשי סלע המלווה בקירות תמך גבוהים ולאורך של כשלושה ק"מ ממערב למזרח. מעט מזרחית למפתח נחל יבניאל מתעקלת אמת המים צפונה, מכאן נבנה המקטע השני של אמת המים; מקטע זה האוגף ממערב ובעורפו של קיבוץ כנרת וחוצה את חלקה המערבי-העליון של המושבה כנרת, חלקו העיקרי נבנה במתינות על קווי הגובה המלווים את עמקי מדרונות הרמה הבזלתית מדרום לצפון. לאורך רוב המקטע האדמה רבודה וצבורות בו קרקעות עבות. לבניית האמה נחפר התוואי בקרקע עד לעומק הרצוי ולאורך רצועה ארוכה נבנתה אמת המים. מאחר ואזור זה עני במקורות סלע זמין, נדרשו הבנאים לתור אחר חומרי גלם לבנייתו באזורים מרוחקים מערבה, בהם נגישים היו מקורות חומרי הגלם לבנייה, ולשנעם לאתר בניית אמת המים. על אופיו החומרי ומאפייניו הארכיאולוגיים של מקטע זה אנו למדים מחפירה ארכיאולוגית שנערכת בימים אלו לראשונה בתוואי הראשי של האמה, במסגרת פיתוח ובניית שכונה חדשה בהרחבת קיבוץ כנרת. בחפירה, המנוהלת על ידי ארכיאולוג רשות העתיקות עבד אלגני אבראהים, נחשף מקטע של כ־150 מ' מאמת המים באתרו, בו ניתן לעמוד על שיטות הבנייה הייחודיות, הכוללות חציבה ובנייה בשילוב חומרי מליטה הידראוליים שונים.

לא לאורך ק"מ רבים התנהלה אמת המים על מי מנוחות, וככל שנעה צפונה מדרונות מצוקי הרמה הפכו תלולים, בהם מחשופי סלע שנחרצו לכדי קניונים על ידי סדרה של ערוצי נחלים עליהם הוקמו גשרים ונבנו סיפונים שניצלו את כח הגרביטציה להנעת המים מדרום-לצפון. במרחק אווירי של כחצי ק"מ מצפון למושבה כנרת נדרשו המהנדסים הרומים לבניית גשר רב מידות לצורך חציית אפיק נחל שלם ובמהלך בניית האמה צפונה נדרשו המהנדסים לתת מענה לחציית הנחלים: יחציאל, עוש, סיאה, מנורה, מנורים, חמת וברוניקה – סך של שמונה ערוצי נחלים ועוד כמה ערוצונים נוספים. בחלק מחציית ערוצי הנחלים אפשרה הטופוגרפיה "להצמד" לקווי גובה ולצמצם בניית מערכות הובלה עיליות של המים ובחלק נדרשו בנייתן של מערכות מורכבות אלו. סך הכול נסקרו ומופו בחקר האמה ובעיקר על ידי וינוגרדוב 11 גשרים וסיפונים שהכשירו זרימה תקינה ואחידה של המים לטבריה.

מספר סקרים ובדיקות שדה ארכיאולוגיות נערכו במהלך השנים לאורך מקטע צפוני זה, מהנרחבים שבהם נערך על ידי הארכיאולוג והחוקר יוסף סטפנסקי בשנות ה-90, כחלק מסקר ארכיאולוגי של מפת טבריה, במהלכו מיפה מקטע בן ק"מ אחד הכולל חלקי אמה בנויה, גשרים וסיפונים. בסקר שנערך זה מכבר על ידי חיים ממליה מטעם רשות העתיקות, מופה מקטע החוף בחלקו עם המקטע שמיפה סטפנסקי, ובמהלכו נאספו ממצאים ארכיאולוגיים נוספים, בכללם חלקים מהתעלות היצוקות והבנויות ושברי קירות התמך שבתשתית התעלות.


'הסעיף' לבית ירח (אל-סינברה): מעט צפונית לקבוצת כנרת תועד בעבר צינור קדום כפיצול מאמת המים, שהוביל מים מזרחה לאורך הגדה הצפונית-מערבית של אפיק הירדן הקדום אל עבר אתר בתל בית ירח. קריאתו, הבנתו ולימודו של התוואי עלה בידי החוקרים בשנת 2012, או אז נדרשה חפירת הצלה ארכיאולוגית בעקבות עבודות הפיתוח המתמשכות להסדרת מוביל המים המליחים דרומה למניעת המלחת מי הכינרת. את החפירה ניהלה הארכיאולוגית החוקרת ירדנה אלכסנדר מטעם רשות העתיקות, במהלכה נחשף מקטע מרהיב של תוואי, לאורכו הותקנו חוליות צינור אבן רבי מידות רובם עשויים סלעי בזלת. באזורים אחדים זרמו המים בצינורות חרס מקובעים בחומרי מליטה. אין כאן המקום לעסוק בהיבטים הרבים והמעניינים של סעיף זה מאמת המים, אך נכון לציין כי יש חוקרים הרואים את בניית סעיף זה כתוספת או חלופה בנויה בשלב מאוחר לזמן העיקרי בו פעלה אמת המים, המתוארך לראשית התקופה האסלאמית הקדומה (בשנים 650-750 לסה"נ בקירוב), בעת הזו שכן בבית ירח יישוב בשם קאסר אל-סינברה שתושביו היו בעלי מעמד ורחצו ב"בית מרחץ" אליו נראה הובלו המים. עוד מעניין לציין כי מקורותיהם של חוליות האבן רבי המידות ששימשו לבניית תוואי הסעיף היו כנראה באמת מים קדומה שפורקה ביישוב סוסיתא, מעברה המזרחי של ימת הכינרת, אם כי במחקר לא אותרה הוכחה חד משמעית באשר למרכיביהם ואופיים החומרי של סלעי בזלת אלו והתאמתם לסלעי מדרונות דרום הגולן. יש בסברה זו היגיון רב, הן במיקום בנייתו של הסעיף העובר במרחבי סחף נחלים קדומים עניים במקורות מחשופי סלע זמינים והן בשינוע והובלה. הובלה ימית בעת העתיקה של אלמנטים כבדים קלה הייתה לאין ערוך משינועם במעבר יבשתי.
מאגר המים העירוני של טבריה הרומית־ביזנטית 'בריכת דונה גרציה'
סיומה הארוך ורצוף התלאות של אמת המים מתכנס ברוב הדר אל מאגר המים העירוני של טבריה השוכן במערב גבעת בית הקברות המודרני (עות'מאני) של העיר – שורשיו של הכינוי הנפוץ למאגר 'בריכת דונה גרציה' מצוי ב'ספר טבריה' שנכתב בשנות ה־70 של המאה הכ' על ידי עודד אבישר, יליד העיר ומראשוני חוקרי היישוב בטבריה לדורותיו, שייחס את בניית הבריכה לתקופה העות'מאנית במימון הנדבנית והמדינאית דונה גרציה נשיא על פי פירמאן (צו מלכותי) משנת 1586. בדיקות שנערכו על ידי זלמן וינוגרדוב בראשית שנות ה־80 מלמדים כי בריכה זו נבנתה בתקופה הרומית ופעלה בתקופה הביזנטית, זאת על פי שברי כלי החרס מתקופות אלו ששולבו בשכבות הטיח ובחומרי המליטה. בריכת אגירה עירונית זו הייתה לאחד ממאגרי המים הגדולים והשלמים שנחשפו בישראל, אורכה 32 מ', רוחבה כ־10 מ', גובה דפנותיה הגיע לכדי 3 מ' ונפח תכולתה עמד על 2,000 מטרים מעוקבים של מים! תקרת הבריכה נתמכה על ידי קמרונות בנויים אבן שנתמכו על גבי מערך של 18 אומנות קשת שנמדדו בשטחה. שריד מרשים זה לא נעלם מעדשת המצלמה בצילומים היסטוריים, כך ניתן לאתרו בתצלום אווירי משנת 1914, עוד קודם מלחמת העולם הראשונה ובתצלום אווירי של טבריה משנת 1920, ימי שלטון המנדט הבריטי.

קיים קושי במחקר לתארך את תקופת פעילותה המלא של אמת המים. שברי כלי חרס מהתקופה הרומית והביזנטית בחומרי המליטה מעידים כי שימשה את טבריה בתקופות אלו. עם המעבר של מרחב הגליל משלטון ביזנטי לשלטון אסלאמי בשנת 635 לסה"נ נקבעה טבריה כבירת היחידה המנהלית המרחבית החדשה נפת הירדן 'ג'ונד אל אורדון'. במהלך מאתיים השנים הבאות גדל היישוב בטבריה לשיאו הטריטוריאלי, או אז נדרשו תושבי העיר למי שתייה רבים, ולא קיימת במחקר הוכחה חד משמעית על שימוש באמת המים בעת הזו. יתירה על כך, בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו על ידי הארכיאולוג ואליד אטרש מטעם רשות העתיקות, בשכונה מהתקופה העבאסית שנבנתה על התיאטרון הרומי-ביזנטי במאה ה-8 לסה"נ, מזהה החוקר כי בבניית חלקים מסוימים בחלקה המערבי של השכונה "קטעו" את מהלכה של אמת המים ולפיכך מסיק כי בעת הזו חדלה להתקיים. אם כי יש חוקרים הנוטים לייחס המשך לפעילות אמת המים בתקופה הזו במתכונת כזו או אחרת.
היבטים בשימור אמת המים והמאגר העירוני הקדום
שני גורמים עיקריים השפיעו ומשפיעים על מצב השתמרות מכלולי מערכת הובלת מים מונומנטאלית זו; האחד – יד הזמן הנותן באלמנט החשוף על פני השטח את אותותיו, השני – צרכי הפיתוח והחקלאות ההכרחיים ביישוב המודרני הסובב את ימת הכינרת. מאפיין תדיר מלווה את אמת המים בחלקיה הבנויים על גבי המדרונות והוא "קריסה" של מקטעים אל עבר המדרונות מטה, בעיקר כתוצאה מזרימות מי נגר וסחף קרקע המערערים את יסודות קירות התמך המזרחיים של התעלה הבנויה. הפיתוח ההיסטורי מעת הקמתו של היישוב המודרני באזורים שבסמיכות לתוואי אמת המים אל ראשית ימי היווסדה של מדינת ישראל ועד ימינו אנו ולצידו הכשרת השטחים לחקלאות, נטלו חלק לא מבוטל בתהליכי הבליה וההרס של חלקיה הבנויים של התעלה. על חשיבותו של שריד ארכיאולוגי זה אין עוררין. מאידך את צרכי הפיתוח הקיומיים במרחב הגליל התחתון המזרחי וביישובי סובב כינרת אין לעצור. נכון כאן לומר כי ראוי הוא קיומו של שיווי המשקל בין השימור מחד והפיתוח מאידך. על סוגיה מורכבת זו נותנות את הדעת לאורך השנים הזרועות השונות ברשות העתיקות, הן בהיבטים סטטוטוריים, הן בהיבטים ארכיאולוגיים והן בהיבטים שימוריים.
לידים:
- בעולם הרומי הקדום, לפני למעלה מ־2000 שנים, החלו נפוצות בנייתן של מערכות הובלת מים (אקוואדוקט) למרחק רב ממקורותיהם הטבעיים ועד לייעדם. אלו נעו לעיתים לאורכן של עשרות ק"מ ובדרכן גברו על מכשולים טבעיים
- הממצא הארכיאולוגי שנותר משרידי האמה והמערכות הקשורות בה דל יחסית. ידי האדם, מעשי הפיתוח וצוק העיתים נתנו באמת מים זו את אותותיהם, על אף זאת ניתן כיום לשחזר את התוואי כמעט במלואו
- בחפירה, המנוהלת על ידי ארכיאולוג רשות העתיקות עבד אלגני אבראהים, נחשף מקטע של כ־150 מ' מאמת המים באתרו, בו ניתן לעמוד על שיטות הבנייה הייחודיות, הכוללות חציבה ובנייה בשילוב חומרי מליטה הידראוליים שונים
- במרחק אווירי של כחצי ק"מ מצפון למושבה כנרת נדרשו המהנדסים הרומים לבניית גשר רב מידות לצורך חציית אפיק נחל שלם