הדייג בכינרת כמקור פרנסה לדייגים הוא ענף עתיק יומין. בתלמוד הירושלמי מוזכרים דייגי בקעת טבריה בהקשרים שונים ויש להניח כי גם בתקופות קדומות יותר היו דייגים בכינרת.
אבל, רק ב- 1920 החל להתקיים דייג מסחרי אינטנסיבי והחל מ- 1935 ישנם גם נתונים מפורטים על שלל הדייג בכל שנה לפי קבוצות המינים השונים (ספר הכינרת, מ. גופן ו י. גל). בכינרת חיים כיום כ- 27 מיני דגים. אולם, הדייג המסחרי כולל בעיקר כ- 5 מינים : אמנון הגליל (שהוא הדג המבוקש ביותר), קיפונים (בורים), לבנון הכינרת (סרדינים), כסיף וקרפיונים.
מאז הפעלת המוביל הארצי ב- 1964 והפיכת אגם הכינרת למקור המספק מי גלם למי שתייה במשק המים הארצי, יש למימשק הדייג בכינרת תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית של האגם (מארג המזון) ותרומה לאיכות המים.
כספים ומאמצים רבים משקיעה המדינה בנושא הדייג בכינרת על מנת לקבוע ממשק המתאים לשמירה על איכות המים מחד, ומאפשר קיום פעילות דייג לרווחת הדייגים, מאידך. פעולות כגון: איכלוס מכוון של דגי אמנון מידי שנה בשנה, דילול מכוון של דגי לבנון (סרדינים) כאשר השווק המסחרי יורד, פקוח על הדייג (פקוח על גודל העין ברשתות, מניעת דייג באזור הבטיחה בעונת הרבייה) ועוד, ננקטות במשך שנים רבות ע"י אגף הדייג של משרד החקלאות ונציבות המים.
בענף הדייג בכינרת עוסקים כ- 250 דייגים המפעילים כ- 70 סירות דייג ועוד 3 ספינות גדולות ("סקלבות") עם רשתות הקפה ומכשירי סונר משוכללים לאיתור להקות דגים. ענף הדייג בכינרת מפרנס משפחות רבות. רוב דייגי הכינרת הם אנשי עמל המרוויחים את לחמם בזיעת אפיים וביושר. אבל חלקם הקטן מחפש דרכים קלות ולא ישרות כדי להתפרנס מהדייג תוך כדי פגיעה בזולת ועד כדי כריתת הענף עליו הם יושבים ויריקה לבאר ממנה הם שותים.
אחת הדרכים הללו היא דייג באמצעות חומרי רעל. השיטה פשוטה יחסית: הדייגים יוצאים בלילה לאזור בו ישנה צפיפות רבה של דגים (כגון אזורי סבך של צמחייה או איזורי אבנים), פורשים רשת סביב האזור, מפזרים חומרי הדברה בעלי רעילות גבוהה לדגים באזור סבך הצמחייה או האבנים ובכך "מגרשים" אותם לכיוון הרשת ופוגעים באפשרות תנועתם של הדגים. בשיטה זו מגדילים את שלל הדייג בקלות וללא המתנה ארוכת זמן. פיזור חומר ההדברה במים נעשה מתוך הסירה או בהליכה בתוך המים או במקרים מסוימים בצלילה מתחת לפני המים.
חומרי ההדברה המשמשים את הדייגים העבריינים הללו הם בדרך כלל קוטלי חרקים כגון "טיונקס" המכיל את החומר הפעיל אנדוסולפאן (Endosulfan) מקבוצת החומרים האורגנו-כלוריים או "לינדן" (gamma-HCH-417) המשתייך אף הוא לחומרים האורגנו-כלוריים – שניהם בעלי רעילות גבוהה לדגים. חומרי הדברה אלה נמצאים באופן רגיל בשימוש החקלאים להדברת מזיקים במטעים ובגד"ש וניתנים לרכישה ללא הגבלה.
הרעלות דגים מסוג זה בכינרת היו כבר לפני שנים והן נמשכות גם בעצם ימים אלה.
רב מקרי הרעלות הדגים בשיטה הנ"ל נעשים באזורים הקרובים לחופים והדגים הממשיכים למות כתוצאה מההרעלה גם לאחר שהרשתות הוצאו מהמים, נפלטים לאזור החוף.
הרעלות דגים בכינרת ותמותת הדגים כתוצאה מכך עלולים לגרום לסיכונים הבאים:
א. פגיעה באיכות המים המסופקים מהכינרת כמי גלם למי שתייה כתוצאה מההרעלה.
ב. סכנה לבריאות הציבור כתוצאה מאכילת דגים מורעלים שהגיעו לשווקים.
ג. פגיעה באיזון האקולוגי הקיים באגם.
ד. סכנה אפשרית למתרחצים בחופים.
ה. הרעלות משנה של עופות ובעלי חיים האוכלים את הדגים המורעלים.
ריבוי הגופים הקשורים לכינרת, רגישות הנושא והצורך ביצירת תקשורת ותאום בין הגופים חייבו הגדרת נוהל מסודר לדיווח וטפול באירועי תמותת דגים בכינרת. ואומנם, בחודש מאי 2005 הוכן נוהל מסודר לדיווח וטיפול באירועי תמותת דגים בכינרת שמטרתו לקבוע הנחיות לדיווח ופעולה בעקבות גילוי של תמותת דגים או חשד להרעלה בכינרת על מנת למנוע או למזער את הסיכונים הנ"ל.
הנוהל כולל את הנושאים הבאים:
א. דרכי העברת מידע בין הגורמים השונים.
ב. מיסוד דרכי התייעצות בזמן אמיתי בין הגופים הרלבנטיים
ג. קביעת דרכי פעולה לטפול באירוע (דגום, בדיקות, תיחקור וכדו').
ד. הסדרת נוהלי דוברות והעברת מידע לתקשורת.
מנהל מנהלת הכינרת נקבע כמנהל האירוע שירכז את כל הפעילות הקשורה באירוע ויוודא שכל הגורמים פועלים בהתאם לנוהל ומפעילים נוהלים פנימיים. נקבעו הצוותים האחראים לתחקור האירוע בשטח, לדיגום מים ודגים והעברת הדוגמאות לבדיקת המעבדה. הערכת מצב וקביעת דרכי הפעולה נעשות ע"י מנהל האירוע בהתייעצות עם גורמים נוספים כגון: אגף הדייג במשרד החקלאות, חב' "מקורות", המעבדה לחקר הכינרת, נציבות המים, משרד הבריאות השרותים הוטרינריים, המשרד לאיכות הסביבה, משטרת הים.
מאז הכנת הנוהל אירעו כבר מספר אירועי תמותת דגים בכינרת וחלקם בהיקף גדול ונרחב תוך כדי איתור הדייגים החשודים בבצוע ההרעלה. איתור הדייגים החשודים בהרעלות הדגים היא משימה מורכבת ולא פשוטה, אבל, אפשרית. נדרשת לכך, לעיתים, פעולה בלתי שגרתית כולל פעילות במישור המודיעיני. למיגור התופעה של הרעלות הדגים בכינרת דרושה פעילות ממושכת ונחושה הכוללת:
א. הגברת הפיקוח
ב. היערכות משפטית מתאימה לאכיפה
ג. תקציב לבדיקות מעבדה
ד. הפסקת שיווק דגי הכינרת במקרה של חשד להרעלה עד לאימות או שלילת החשד
ה. הגדרת תקנים, תקנות ותנאים לרישיון עסק שיגדירו את התנאים הנדרשים לשיווק דגי כינרת ללא סיכון בריאות הציבור.
ו. הקמת תחנה למיון דגי כינרת שתאפשר שיווק דגים בפקוח וטרינרי מלא.
משמעות הגברת הפיקוח היא כמובן תוספת כ"א ותקציב, מעקב מוגבר אחר הדייגים, בדיקות פתע בסירות דייג, דגימות מים ודגים וכדו'.
להגברת האכיפה בתחום זה נדרשת היערכות מתאימה להכנת תיקי חקירה והגשת כתבי אישום מבוססים נגד החשודים בהרעלות ותפיסת הסירות של הדייגים החשודים (ע"פ פקודת הדייג).
דייג באמצעות רעלים בכינרת מהווה עבירה על חוקים מתחומים שונים: פקודת הדייג, זיהום מקור מים (חוק המים) וסיכון בריאות הציבור ובהתאם לכך יש לבסס את כתבי האישום ולקוות שבתי המשפט יחמירו בדין עם עבריינים אלה. בדיקות המעבדה לדגימות מים ודגים הם הבסיס לפעילות הנדרשת בעקבות חשד להרעלת דגים. הבדיקות נדרשות גם לצורכי הפקוח והאכיפה כי הן מהוות בסיס ראייתי לפעילות האכיפה. במצב הקיים יש צורך בהגדלת מספר הדגימות והבדיקות.
במקרה שמתעורר החשד להרעלת דגים צריך להפסיק את שיווק הדגים (מאותו סוג) לציבור עד לבירור המצב לאחר קבלת תוצאות בדיקות המעבדה לדגימות דגים שנלקחו מאזור ההרעלה ומהשווקים. השיווק יחודש בהתאם לתוצאות המתקבלות.
לטווח הארוך יותר יש להקים בטבריה תחנת מיון ושיווק לדגי הכינרת שתאפשר שיווק דגים בתנאים נאותים ובפיקוח וטרינרי מלא כפי שהדבר נעשה לגבי שיווק עופות או בשר, לצורך זה יש להגדיר תקנים, תקנות ותנאים לרישיון עסק. עמידה בתקנים, בתקנות ובתנאים האלה יבטיחו שיווק דגים ללא סיכון בריאות הציבור.
מובן שלקיומה של הפעילות המתוארת לעיל נדרשים משאבים ותקציבים מתאימים. אולם נראה כי אם חפצים אנו במיגור התופעה המכוערת והמסוכנת של דייג באמצעות רעלים בכינרת, אין לנו דרך אחרת.