זיהומי דלקים ושמנים בכינרת ובאגן ההיקוות

דלקים ושמנים הם, כידוע, חומרים חיוניים להנעת מערכות וליצירת אנרגיה. קשה מאוד לדמיין את קיומו של עולמנו המודרני בלעדיהם. יחד עם זאת טמון בחומרים אלה פוטנציאל רב לזיהום הסביבה ולזיהום מקורות המים, וכמו בנושאים אחרים הקשורים לשמירת איכות הסביבה גם במקרה של דלקים ושמנים מוטלת עלינו החובה לעשות בהם שימוש מושכל לתועלתנו ולרווחתנו, באופן שלא יסכן את סביבתנו אלא יאפשר לשמר סביבה נקיה ומקורות מים ראויים לשימוש גם לדורות הבאים.

הדלקים לסוגיהם מכילים מרכיבים מסוכנים כמו בנזן (Benzen ) , טולואן ( Toluen ) , קסילן (Xylene), אתיל בנזן (Ethilbenzene ) , נפטלן (Naphtalene ), טטראתיל – עופרת (Tetraethil Lead), פנול (Phenol )- חומרים רעילים מאוד, בעלי מסיסות גבוהה ובעלי זמן מחצית חיים ארוך במי תהום. השמנים מכילים גם מתכות כבדות.

דלקים ושמנים החודרים לקרקע עלולים לזהם את מי התהום. ליטר אחד של דלק עלול לזהם מיליון ליטר של מי תהום במיהול מלא. גם אם הדלק נשאר בחתך הבלתי רווי של הקרקע, הרי שהגשם עלול לשטוף ולהסיע את המרכיבים המסיסים של הדלק לכיוון החתך הרווי, או שמפלס מי תהום יעלה עד שיווצר מגע עם מרכיבי הדלק שבקרקע. זיהום קרקע ומי תהום בדלק עלול גם לפגוע בגידולים חקלאיים ובצמחיה, מלבד פסילת השימוש במקור המים המזוהם.

דליפות של דלקים ושמנים לקרקע עלולות להתרחש כתוצאה מתפעול לקוי של תחנות תדלוק, ממיכלי איחסון דלקים עיליים או תת קרקעיים, ממערכות צנרת להובלת דלקים, מתפעול לקוי של מוסכים, מהובלה של דלקים במיכליות וכדו'.

באגן היקוות הכינרת קיימת גם סכנה של זרימת דלקים עילית ישירות לאגם או אל הנחלים הזורמים אליו ולא רק דרך מי

התהום.

זיהום מדלקים ושמנים באגן היקוות הכינרת עלול לגרום לפגיעה במערכת האקוואטית בנחלים, פגיעה באיזון האקולוגי בכינרת, הרעה באיכות המים, ובמקרים קיצוניים הפסקת השימוש במי הכינרת כמקור למי שתיה.

ברחבי אגן ההיקוות של הכינרת ישנן כ- 150 תחנות תדלוק, כ – 150 מיכלי איחסון דלק עיליים ועשרות מוסכים. בנוסף פזורים ברחבי האגן מחנות צה"ל רבים הכוללים סדנאות לטיפול ברכבים ובטנקים, מיכלי איחסון דלק ושמן, תחנות תדלוק וכד'.

גם פעילות השייט באגם המונעת בדלקים מהווה פוטנציאל לזיהום האגם, בנוסף לזיהום העלול להגרם כתוצאה מהספנת הספינות לצורך טיפולי תחזוקה.

הרגישות ההידרולוגית הגבוהה של אגן היקוות הכינרת והאגם מחד, והפוטנציאל לזיהום דלק ושמן מאידך מחייבים היערכות מתאימה למניעת הזיהומים ולטיפול בהם בעת הצורך.

יחידת הפיקוח והאכיפה של מינהלת הכינרת מנסה, באמצעים המוגבלים העומדים לרשותה, לטפל בנושא תוך שיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה.

תחנות תדלוק ומיכלי איחסון דלק

כאמור, ישנן כ- 150 תחנות תדלוק מסחריות ברחבי אגן הכינרת ועוד כ- 150 מיכלים עיליים לאיחסון דלקים.

תחנות התדלוק החדשות נבנות בהתאם לדרישות הסביבתיות המוגדרות בתקנות המים (מניעת זיהום מים) (תחנות דלק), התשנ"ז – 1997.

פרוש הדבר, בין היתר, משטחי תדלוק ופריקת דלק עשויים מבטון מצופה בחומר עמיד בפני דלקים, אטומים לחלוטין, מתוחמים באבני שפה ובתעלות ניקוז, באופן שכל התשטיפים מהמשטחים מנותבים אל מפריד דלק; גגות מבנים ומשטחים נקיים מנוקזים אל מערכת הניקוז האזורית; מפריד דלק מסוג המאושר ע"י המשרד לאיכה"ס הקולט את כל התשטיפים ומזרים קולחים מטופלים לאחר הפרדת הדלק אל מערכת הביוב ; מיכלי דלק ת"ק המותקנים במיכול משני עם אמצעי בקרה לאיתור דליפות; צנרת דלק עם דופן כפולה עם בקרת ניטור בין הדפנות; אמצעים למניעת דליפות מצנרת ומיכלים; בדיקות אטימות; גנרטור חירום ועוד.

ישנן, כמובן, גם דרישות בנושא סילוק שפכים מתחום התחנה ובנושא מתקני רחיצת מכוניות (שיקוע חול לפני חיבור לביוב ומיחזור מים).

דרישות אלה מופיעות בדרך כלל גם בתנאי היתר הבניה, ע"פ בקשתנו. מתן טופס 4 להפעלת התחנה מותנה בדרך כלל באישור מינהלת הכינרת לגבי התאמת הביצוע בפועל לדרישות, כולל עריכת בדיקות אטימות.

תחנות תדלוק ישנות עוברות שידרוג, המביא אותן כמעט לרמה של תחנה חדשה כנ"ל. מיכלי הדלק הת"ק המותקנים בהן עוברים בדיקה מיוחדת לאיתור דליפות דלק, ואם הממצאים מעידים על כך שהמיכלים אטומים, ניתן להשאיר את המיכלים במקומם ולהוסיף סביבם פיאזומטרים, שיאפשרו בקרה על דליפות במידה ותהיינה.

התפעול השוטף של התחנות נמצא אף הוא בפיקוח.

ישנן מספר תחנות תדלוק שבהן אותרה קרקע מזוהמת בדלק אשר תטופל ע"פ דרישות המשרד לאיכה"ס וכן תחנות, שבדיקת הפיאזומטרים גילתה נוכחות דלק בקרקע. תקינות פעילותם של מפרידי הדלק בתחנות נבדקת מדי פעם ע"י מפקחי מינהלת הכינרת באמצעות דיגום ובדיקה כימית לפני המפריד ואחריו.

מיכלים עיליים לאיחסון דלק משמשים בדרך כלל את התעשיה, החקלאים, ספקי דלקים, קבלני עבודות עפר ולעיתים גם את תחנות התדלוק.

תקנות רישוי עסקים (אחסנת נפט) התשל"ז – 1976 קובעות את נפח המאצרה הדרוש למיכל דלק עילי. הדרישה היא כי נפח המאצרה בה מוצב מיכל הדלק יהיה גדול ב – 10% מנפח המיכל עצמו. למאצרות הסטנדרטיות יש בד"כ פתחי ניקוז עם מגופים, שמאפשרים ניקוז מי גשם המצטברים במאצרה. מינהלת הכינרת דורשת מאצרות אטומות ללא פתחי ניקוז, משום "לפני עיוור לא תתן מכשול". הנסיון מלמד שבמאצרה עם פתח ניקוז מנקזים גם את הדלק המצטבר במאצרה. ניתן למנוע חדירת מי גשם למאצרה ע"י הצבת גגון קל מעל למיכל, או לחילופין לשאוב את המים המצטברים במאצרה ולפנותם כמים מזוהמים.

במהלך שנת 2004 אותרו ע"י מפקח מינהלת הכינרת רק באזור רמת הגולן 56 מיכלים עיליים לאיחסון דלק בנפח של למעלה מ- 3000 ליטר כ"א ללא מאצרות. בעלי המיכלים קבלו התראות, ובתוך כ- 3 חודשים הותקנו מאצרות ל – 50 מהמיכלים הללו.

זיהומי דלק ושמן ממחנות צה"ל

מחנות צה"ל מהווים גורם בעל משקל רב בנושא זיהומי דלק ושמן באגן הכינרת. המעקב אחר מצב מחנות צה"ל בתחום זה מבוצע ע"י מינהלת הכינרת מזה כ- 6 שנים ומקבל ביטוי בדוחו"ת תקופתיים. הפעילות המזהמת בדלקים ושמנים כוללת תחנות תדלוק, מיכלי אחסון דלקים ושמנים, משטחי שטיפת רכב, רמפות טיפולים ברק"מ, גנרטורים, נשקיות וכו'.

הליקויים העיקריים שאותרו במחנות צה"ל:

משטחי שטיפת רכבים ללא ניקוז מסודר וללא טיפול בתשטיפים (דלקים, שמנים ונוזלי קרור).
רמפות טיפולים ברק"מ ובטנקים ללא איסוף מסודר של שמן משומש, סביבה מזוהמת בשמנים ודלקים.
מיכלי דלק (סולר ובנזין) ומיכלי שמנים ללא מאצרות, או עם מאצרות לא אטומות ולא שלמות.
מלוי עודף של מיכלי דלק וגלישות של כמויות דלק גדולות אל הסביבה בזמן מילוי מיכלי האיחסון.
תחנות תדלוק עם משטחים לא אטומים ולא מנוקזים, ללא מפריד דלק, ללא קירוי משטחי תדלוק וכדו'.
זיהום מתמשך רב שנים של מי התהום בדלק במחנה פצ"ן – מצפ"פ.
"פינות שמנים" (משטחי איחסון חביות שמן) ללא אמצעים נאותים לניקוז וקליטה של דליפות.
מיכלי דלק תת-קרקעיים ללא בקרת איטום (בתחנות תדלוק, טרמויאלים, גנרטורים).
משטחי חדרי גנרטורים ללא ניקוז וקליטה מסודרת של דליפות.
זיהומי שמן באזורי נשקיות ונקודות ניקוי כלי נשק.
קרקעות מזוהמות בשמנים ודלקים.

דליפת סולר, שנמשכה כנראה שנים רבות במחנה פצ"ן (סעיף 6 לעיל), גרמה לזיהום מעיינות נחל ראש פינה ולהפסקת השימוש בהם כמקור מי שתייה לתושבי ראש פינה (שהרגישו לפתע טעם סולר במים).

הלחץ שהופעל על צה"ל בנושא שמירת איכות הסביבה ודו"ח מבקר המדינה בנושא איכות הסביבה בצה"ל שפורסם ב- 2004 הביאו לשינוי גישה בצה"ל בנושא איכות הסביבה בכלל ומניעת זיהום מדלקים בפרט והדבר ניכר בשטח.

בחלק מתחנות התדלוק שודרגו והוחלפו מיכלי הדלק. חלק מהמחנות נסגר. הותקנו מאצרות תקניות למיכלי איחסון דלק. הוכנה תוכנית כללית רב שנתית לטפול במפגעים לפי סדרי עדיפות. טופלו חלק מהקרקעות המזוהמות. מונו קצינים אחראים לאיכות הסביבה ביחידות השונות. התקיימו כנסים וימי עיון בנושא איכות הסביבה למפקדים, קציני חימוש, נגדים רס"פים ועוד. הדרך לתיקון מלא של המצב עדיין ארוכה, אבל אפשר כבר להבחין בשיפור מסויים.

פוטנציאל זיהום הכינרת מפעילות השייט

עם כלי השייט בכינרת נמנים אופנועי ים, סירות מנוע בגדלים שונים, ספינות דייג ומספר ספינות גדולות לצרכי תיירות.

הערכת כמות כלי השייט בהתאם לסוג המנוע וסוג הדלק המניע מפורט בטבלה מס' 1 :

טבלה מס' 1 – הערכת כמות כלי השייט בכינרת לסוגיהם השונים

מס'	סוג כלי השייט	סוג המנוע	סוג הדלק	כמות
1	סירת מנוע	שתי פעימות, 6-9 כ"ס	בנזין + שמן 2%	85
2	סירות מנוע	שתי פעימות 9-30 כ"ס	בנזין + שמן 2%	40
3	סירות מנוע	שתי פעימות 50-75 כ"ס	בנזין + שמן 2%	15
4	סירות מנוע	שתי פעימות 75-100 כ"ס	בנזין + שמן 2%	20
5	סירות מנוע	שתי פעימות 115-200 כ"ס	בנזין + שמן 2%	13
6	אופנועי ים	שתי פעימות 7.5-12 כ"ס	בנזין + שמן 2%	900
7	סירות מנוע	ארבע פעימות 140-200 כ"ס	בנזין	400
8	ספינות דייג ותיירות	דיזל	סולר (מיכל עד 3000 ליטר)	18
9	ספינת תיירות	דיזל	סולר (מיכל 10000 – 3000 ליטר)	3

את הזיהום הפוטנציאלי מכלי השייט אפשר לחלק למספר סוגים:

זיהום דלק כתוצאה מדליפה ממיכל הדלק שבספינה (ביקוע, סדק וכדו')
זיהום במי שיפוליים (מים מזוהמים מחדר המכונות)
זיהום של MTBE
זיהום כתוצאה מהספנה וביצוע עבודה תחזוקה לספינות
זיהום משפכים ופסולת מוצקה.

ספינות התיירות וספינות הדייג מצויידות במיכלי סולר גדולים יחסית (בנפחים של 10,000 – 1,000 ליטר). דליפה ממיכלים אלה, אם כתוצאה מסדק במיכל או ביקוע המיכל כתוצאה מתאונה, או סערה, משחררים סולר ישירות אל הים. טיפול באירוע מסוג זה חייב להיות מהיר, לפני שכתם הדלק מתפזר על פני שטח רחב במים עד ליצירת שכבה דקה מאוד שאינה ניתנת לטיפול.

מי השיפוליים בספינות הגדולות נאספים ונאגרים במיכל מיוחד לכך ומפונים אל מערכות בחוף. מים אלה מכילים שאריות של דלקים ושמנים. תקלה במיכל האגירה או במערכת האיסוף כמו גם פינוי מכוון אל הכינרת, עלולים לגרום לזיהום שקשה מאוד לטפל בו.

MTBE Methyl Tert-Butyl Ether) ) הוא תוסף דלק, שנועד להעלות ולשמור על אוקטן גבוה של הדלק (מספר האוקטן בדלק הוא מדד לעמידות הדלק בפני נקישות במנועי שריפה פנימית). בעבר השתמשו למטרה זו בתוספים על בסיס עופרת הידועה כמזהם רעיל מאוד. ממחקרים שנעשו בשנים האחרונות התברר, כי גם MTBE עלול לגרום לנזקים בריאותיים, בעיקר בגלל החשד להיותו חומר מסרטן.

לסירות המנוע ולאופנועי הים המשמשים את הספורט הימי בכינרת יש מנוע שתי פעימות הפולט כמות לא מבוטלת של נגזרי דלק ושמן אל המים (וגם אל האויר), וע"פ מחקרים שנעשו במספר אגמים בארה"ב, כלי שייט אלה הם ככל הנראה התורמים העיקריים ל- MTBE באגמים.

בהתאם לתנאי רשיון השייט, יש צורך להספין את כלי השייט אחת לתקופת זמן לצורך בדיקות ועבודות תחזוקה . נכון להיום, אין בכינרת מתקן הספנה מסודר לכלי שייט (מתקן כזה תוכנן לקום באזור מעגן הדייג בטבריה, אך התוכנית לא יצאה אל הפועל). סירות וספינות קטנות ניתן למשות מן המים באמצעות מנוף ולבצע את הבדיקות והטיפולים בחוף או באזור אחר.

אבל, את הספינות הגדולות קשה מאוד להוציא ולהעביר למקום אחר, ולכן מאלתרים בעלי הספינות בעת הצורך הספנה מקומית. טיפולי התחזוקה כוללים ניקוי חול וצביעה, וכאשר אלה מבוצעים מעל למים עלול להיגרם זיהום למים.

בעשורים האחרונים מקובל היה להוסיף לצבעים בהם צובעים את תחתית הספינות תרכובת הנקראת T.B.T (Tri Butyl Tin) לצורך מניעת צמדת-ים (Anti fouling) . תרכובת זו הוכחה כיעילה מאוד למניעת צמדת-ים, ולכן השימוש בה היה נרחב בכל סוגי כלי השייט. תוסף זה הוא תרכובת רעילה מאוד של בדיל. רעילותו למגוון רחב של בעלי חיים ימיים ואצות מנע את התיישבותם על גבי דפנות כלי השייט.

במהלך השנים התברר כי ה- T.B.T המשתחרר באיטיות מהצבע אל המים גורם גם לנזקים סביבתיים חמורים (פגיעה קשה ביצורים הימיים עד להכחדת אוכלוסיות של יצורים מסויימים).[1] בעקבות זאת נאסר השימוש בצבעים המכילים T.B.T לצביעת כלי שייט. במקומם פותחו צבעים הפועלים באופן דומה ללא T.B.T .

נושא ה- T.B.T לא נבדק מעולם בכינרת, ויש להניח כי השפעתו זניחה. אבל, יחד עם זאת מקפידים גם בכינרת להשתמש בצבעים ללא T.B.T . מפקחי מינהלת הכינרת מאשרים מראש את אופן הטיפול בספינות בעת הספנתם (מבחינת מניעת זיהום הים) ומלווים את עבודות התחזוקה עד להחזרת הספינה למים.

במקרה מסויים נקנס בעל ספינה (ע"פ חוק שמירת הנקיון), שביצע ניקוי חול על שפת המים ללא תאום מראש.

אירועי זיהום ים בכינרת ובסובב כינרת

למרות המאמצים המוקדשים לכך והשאיפה למצב של אפס תקלות ותאונות היו בעבר, ויש להניח שיהיו גם בעתיד, אירועים של זיהום הים. המטרה העיקרית היא למזער את הסיכוי להתרחשות של אירוע זיהום ים, ויחד עם זאת להיות ערוכים לטפל במהירות וביעילות באירוע מסוג זה על מנת למזער את היקף הנזקים בהתרחש האירוע.

להלן סקירה קצרה של מספר אירועי זיהום ים שאירעו בשנים האחרונות:

◄ ב- 2.7.2000 התקבלו תלונות מפוריה עילית ומבית החולים פוריה על ריח של דלק במי השתייה, וכעבור מספר ימים התקבלו תלונות דומות מהמושבים בית יוסף וירדנה שבעמק בית שאן. התברר, כי ככל הנראה, דלק שדלף במהלך תדלוק ספינת השיטור הימי של משטרת ישראל חדר אל תחנת השאיבה "דגניה 1" של חב' "מקורות", המספקת מי שתיה לאזורים הנ"ל.

תחנת השיטור הימי ממוקמת במוצא הירדן מהכינרת קרוב לתחנת השאיבה "דגניה 1" של חב' "מקורות" המספקת מי כינרת לאלומות, לרמת פוריה וגם למושבים ירדנה ובית יוסף. כניסת המים למבנה תחנת השאיבה (מבנה קיסון) נעשית דרך חלונות בהיקף המבנה. המפלס הנמוך של הכינרת היה באותו זמן ברום תחתית החלונות הללו, ולכן שכבת הדלק שצפה על פני המים חדרה אל המשאבות. אספקת מי השתיה הופסקה זמנית עד לשטיפת המערכת ועריכת הבדיקות המתאימות.

לאחר האירוע נפרס מחסום צף ישן שהיה בידי מינהלת הכינרת סמוך לנקודת העגינה של ספינות המשטרה, שונה מיקום פתח מילוי הדלק בספינות, הוגדרו נוהלי תדלוק הספינות, הוחלפה צנרת התדלוק ועוד. נשקלה אפשרות להעתיק את תחנת השיטור הימי ואת ספינות הדייגים לאזורים אחרים בכינרת, אך הדבר לא בוצע מסיבות שונות.

◄ ב- 15.2.2003 התגלה כתם דלק במרינה הצפונית של טבריה שקצה נשק לספינה "גל-ענק". מספר ימים קודם נעקרה הספינה מהעוגן במהלך סערה ונחבטה בשובר הגלים. היה חשש כי מיכל הדלק נסדק ודלק דלף למים. האזור נחסם באמצעות מחסום סופג, והדלק נספג ע"י סופגנים, אשר הובאו למקום ע"י אנשי אגף ים וחופים של המשרד לאיכות הסביבה שגם תחקרו את האירוע. ספיגת הדלק מהמים נמשכה כ-5 ימים.

◄ ב- 24.3.2003 אותרה זרימה של מזוט באזור "חמי טבריה" לכיוון הכינרת. הזרימה התחילה במיכל איחסון המזוט התת-קרקעי, שנמצא ממערב לכביש 90 (מתחת לקבר רבי מאיר בעל הנס). התברר כי, ככל הנראה, מיכלית לאספקת מזוט שמילאה את המיכל מספר שעות קודם לכן במילוי יתר גרמה לזרימת כמות גדולה של מזוט לכיוון הכביש, מערכת הניקוז והכינרת. מפקח מינהלת הכינרת דרש מבעלי "חמי טבריה" לחסום את תוואי הזרימה בסוללת עפר, להספיג את המזוט שבאזור המיכל בחול ולחסום את הכתם בים באמצעות מחסום צף עד לסילוק הדלק. חברה חיצונית שפרשה את המחסום הצף בכינרת (מול פתח צינור הניקוז) הגיעה רק כעבור כ-5 שעות, כאשר חלק מהדלק כבר התפזר במים.

150 מ"א של מחסום צף סגרו את אזור הכתם. חלקו של הכתם נספג ע"י סופגנים וחלקו פורק באמצעות חומר מיוחד ("פטרוטק"). רק כעבור יומיים נראו המים נקיים.

◄ בתאריך 13.1.2005 שקעה מיכלית לאספקת דלק עם מיכל נגרר בחוף שיטים במרחק כ- 20 מ' מקו המים. במיכלית ובמיכל הנגרר היו 38 מ"ק סולר. המיכלית והנגרר נטו על צידם במצב של "כמעט התהפכות". חילוץ המיכלית ע"י מנוף גרר כשהיא מלאה בדלק עלול היה לגרום להתהפכות ולשפיכת הסולר לכינרת. הסירה של מינהלת הכינרת עם מחסום ספיגה וסופגנים של המשרד לאיכות הסביבה עמדה בכוננות במים מול אזור האירוע יחד עם סירת משטרת הים. חילוץ המשאית אושר רק לאחר שרוקנו ממנה את כל כמות הסולר אל מיכליות שהגיעו למקום. אנשי אגף ים וחופים של המשרד לאיכות הסביבה עם ציוד משוכלל ומתאים לטיפול באירועים מסוג זה הגיעו למקום רק כעבור מספר שעות.

אירועים נוספים היו במהלך ביצוע עבודות העמקה במעגן עין גב כתוצאה מדליפת שמן הידראולי ממחפר, תדלוק ספינות במעגנות, שקיעת ספינה במעגן עין גב ובמרינה בטבריה ועוד.

בתחילת שנות ה- 60 התרסק מטוס של חיל האויר אל תוך הכינרת – אפילו תאונה נדירה מסוג זה כבר אירעה.

גם אירוע של זיהום הירדן (התעלה המזרחית) מסולר, שדלף ממשאבות לאספקת מים המונעות ע"י גנרטור בעמק החולה, אירע לפני כשלוש שנים. נגד בעלי המתקן הוגש כתב אישום והם הורשעו.

במצב המתואר לעיל יש צורך בהיערכות מתאימה לטיפול באירועי זיהום ים באמצעות ציוד מתאים והכשרה נכונה של אנשים, שתאפשר לתת מענה הולם (מהיר ויעיל) באירועים מסוג זה ותמנע, או לפחות תמזער, את הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה מזיהום הים.

בימים אלה מנסים במינהלת הכינרת להתארגן להיערכות כזו.