ד"ר ראמז עיד
אזור הגליל המזרחי, ובמיוחד ליבו ההיסטורי מנצרת ובקעת בית נטופה ועד לכינרת וסביבתה, התברך באתרי מורשת בעלי ערכים אוניברסליים, וזכאי משום כך להכרה בינלאומית באחת מהתוכניות של האו"ם, ובמיוחד תוכנית המרחבים הביוספריים או תוכנית אתרי המורשת העולמיים תחת סטטוס של "נוף תרבות". מאמר זה ינסה לסקור את הייחודיות של האזור ויקרא להוביל מהלך של הכרה כזו בעתיד, כהמשכו של תהליך תכנוני, שיתופי וייחודי שמתקיים זה מספר שנים בבקעת בית נטופה, במטרה לשמר את הייחודיות התרבותית, ההיסטורית והסביבתית של מזרח הגליל והכינרת.
אתגר השימור במדינה קטנה כמו ישראל הוא בהחלט לא קל, ומביא לדילמות רבות, במיוחד בחלקה הצפוני – אחד האזורים הצפופים בעולם המערבי, ובה האדם מתערב ומשפיע על סביבתו באופן יומי. בכדי להתמודד עם אתגרים דומים לאלו שמתמודדת איתן המדינה, התפתחו מאז תחילת שנות השמונים של המאה העשרים מסגרות עולמיות המבוססות על גישות חדשות לשימור המורשת התרבותית והסביבתית. המטרה של גישות אלה היא לשמר את המשאבים לא רק לדורות הנוכחיים אלה לדורות הבאים, על ידי שמירה על "רוח המקום" (the sense of place) הקיימת. תפיסות חדשות אלו באו להחליף את הגישה הישנה של השימור, שהתמקדה בעיקר באתרים בנויים ונקודתיים ברחבי העולם. היסטורית, גם בישראל התמקדו תוכניות השימור באתרים ארכיאולוגיים או במבנים בעלי משמעות היסטורית סמלית.
בשלושת העשורים האחרונים, מחקרים רבים בעולם מתחום מדעי החברה והסביבה מראים ששימור קונקרטי כזה לא מועיל במספר רב של מקרים. בכדי לשמור על המשאבים תרבותיים-היסטוריים-סביבתיים צריך לפעול למען שילובם בתוך ההקשר הרחב (context) שבהם הם נמצאים. אפשר בהחלט להשוות את השינוי התפיסתי כאן לזה שהתרחש במדעי הביולוגיה, וההבנה שאי אפשר לשמר את המגוון הביולוגי בטבע ללא הרחבת אזור המחיה והקמת חיבורים בין האזורים השונים על ידי ביסוס "מסדרונות אקולוגיים". ובכן, עיקר המאמץ היום ברוב מדינות העולם מתמקד ביצירת אזורים כאלה, המחברים את האדם, מורשתו והסביבה הטבעית בצורה שתמנע את הפגיעה באחד ממרכיביה.
בשנת 1972 נחתמה האמנה הבינלאומית להגנה על מורשת התרבות והטבע, והיא הכילה שתי קטגוריות: מורשת תרבותית ומורשת טבעית. אמנה זו הטביעה את המונח "ערך אוניברסלי יוצא מהכלל". זהו מונח המתאר את החשיבות התרבותית ו/או הסביבתית, ונותן למקום ערך על־לאומי חוצה גבולות, ונותן את האחריות לשימור המקום לקהילה הבינלאומית בכללותה לדורות הבאים, ולאנושות בכללותה. כאמור, השינוי בגישה לשימור התרחש בתחילת שנות ה־1990 כפי שבא לידי ביטוי באמנות ובוועידות השונות של אונסק"ו. ההגדרה החדשה שניתנה ל"נוף תרבות" הדגישה את השילוב של עבודת האדם והקשר שהתפתח עם הסביבה לאורך הזמן. בשנת 2005 ההנחיות החדשות של אונסק"ו הדגישו את חשיבותם של נופי התרבות כגורם המקדם ערכים אוניברסליים של קיימות.
אבל יש להדגיש כאן שהמחקר המדעי שעליו מתבססות גישות ואמנות בינלאומיות אלו מראה שכל ניסיון להתייחס אל הטבע והסביבה ללא התייחסות לאדם, תרבותו ופועלו בתוכה יביא לכישלון. יחסי אדם-טבע מאז שחר ההיסטוריה עיצבו את הנוף ושינו את מאפייניו. כבר הוכח מעבר לכל ספק שאזורי הנוף "הטבעי" ברוב חלקי העולם הם תוצאה של אינטראקציה כזאת בין שני הצדדים. על כן, פעילות חקלאית, ניקוז נחלים ועיצוב ושליטה על מבנה יערות הם בהחלט דוגמאות לתהליכים המייצרים נופי תרבות מיוחדים לאורך זמן. וכפועל יוצא, את השימור צריך להתאים לצרכים הטבעיים העכשוויים של האדם. לצורך הצלחת המהלך אין להסתפק בניתוח הנוף, ויש להתמקד במחקר אנתרופולוגי-סוציולוגי של זיהוי מאפייני החברה, צורכיה ורצונותיה, ובנוסף, יש לשתפה בתהליך ההכרזה, הניהול והפיתוח בר־הקיימא של האזור בעתיד.
הפוטנציאל האבוד של מזרח הגליל: לצערנו לא התפתחה עד כה ראייה כוללת כזו להכרזה, ניהול ושימור כל האזור מנצרת, דרך בקעת בית נטופה ועד הכינרת וסביבתה כאזור בעל נוף תרבות על פי העקרונות לעיל, מצב שלדעתי היה מאפשר קידום רעיונות הפיתוח בר־הקיימא, ושיווק האזור בעולם בצורה שתפיק תועלת לתושביו ולמאמצי השימור עצמם. להלן סקירה של מספר עוגנים וקריטריונים היסטוריים, תרבותיים וסביבתיים שיכולים להוות את הבסיס לתהליך הכרזה על אזור זה כאתר מורשת עולמי תחת הקטגוריה "נוף תרבות".
נצרת: אחת הערים החשובות לנצרות בעולם: היא מקום הבשורה של מרים הבתולה, ומקום מגוריו העיקרי של ישוע במשך 33 שנות חייו. בעיר ישנן מספר כנסיות מרכזיות של זרמים שונים בנצרות, והיא מהווה מוקד לעלייה לרגל של מאות אלפי מבקרים בשנה.
כפר כנא: האתר בו על פי האמונה הנוצרית התקיים הנס הראשון שבו ישוע הפך את המים ליין, ולזכר האירוע נבנו כאן ארבע כנסיות במאה ה-19. הכפר מהווה תחנת חובה לעולים לרגל בדרך לנצרת. כרמי הזיתים והרימונים שמסביב לכפר הם רקע חקלאי הדומה לסביבה של אותו כפר עתיק.
אתרי הקודש סביב לכינרת: מסביב לחצי הצפוני של הכינרת קיימים מספר אתרים חשובים לנצרות, ביניהם כפר נחום, אותו מקום שנקרא בברית החדשה כ"עירו של ישוע", בו לימד בבית הכנסת ובחר את שליחיו הראשונים; בית ציידה, אתר ארכיאולוגי חשוב באזור פארק הירדן; הר האושר הוא המקום בו נשא ישוע את דרשתו החשובה 'אשראי'; ואתרים נוספים רבים כמו הטבחה וכורזים. נופי הגליל המזרחי והכינרת הם חלק אינטגרלי בתוך סיפורי הברית החדשה, לא רק כאתרים שבהם התרחשו אירועים חשובים כמו הנס בכפר כנא, אלא גם בדרשות ובמשלים שהפיצו ישוע ושליחיו. הנוף הגלילי מאפשר אולי לרבים לחוות התרחשויות היסטוריות ודתיות בעצמם. אמנם בארץ קיימים אזורים עם כנסיות יפות יותר מכנסיות הגליל המזרחי והכינרת, ואתרים ארכיאולוגיים מונומנטליים יותר מאשר כאן, אך ערכו ההיסטורי והתרבותי של השטח המוצע עולה על סכום חלקיו.
בקעת בית נטופה: אחת הבקעות המיוחדות בישראל. בעבר השם הערבי של הבקעה היה 'סהל אל-ע'רק' (העמק של הביצות). היא מוקפת ברכסי הרים מכל עבר, מה שמקשה על ניקוז מי הגשמים ומייצר עד היום הצפות עונתיות בחודשי החורף והאביב. בבקעה השתמרה חקלאות הבעל המסורתית. תושבי הכפרים שמסביבה מעבדים את הקרקע בחלקות קטנות מה שמייצר פסיפס מרהיב עין לכל מי שצופה בה מההרים. לחקלאות המסורתית במקום יש יתרון בכך שהיא משמרת מינים אנדמיים בסכנת היעלמות, מאחר וצמחים אלו גדלים ליד גדרות האבן המפרידות בין החלקות.
כרמי הזיתים במזרח הגליל: במשולש הכפרים של עראבה, עילבון ועד ראמה ממשיך עץ הזית להיות העץ המרכזי וכמעט היחידי הניטע בכרמי הכפרים הערביים באזור. בחלקות רבות אפשר למצוא עצים בני מאות שנים שנקראים בפי התושבים בשם "עץ רומי", עדות לחייו הארוכים. באזור נשתמרה התרבות החקלאית הקדומה של הגליל, והווי החיים של התושבים עדיין קשור בעונת המסיק ובהפקת שמן הזית, מה שמייצר נוף חקלאי יפה ומיוחד במינו בישראל.
היישובים הערביים והיהודיים הכפריים באזור: הכרזה כזו תאפשר להפחית את נוף המחלוקת, בה כל יישוב מנסה לנכס לעצמו את הנוף, כשכל קהילה מייחסת לעצמה משמעויות שונות של אותו נוף. תהליך ההכרזה עצמו יעודד קיום מנגנונים יציבים של שיתוף פעולה ביניהם. דוגמאות לאפקט חיובי כזה של ההכרזה אפשר לראות היום במספר רב של מקומות בעולם, כמו באי מיורקה, שם פעלה ההכרזה על האזור המערבי כ"נוף תרבות" הן לשמר את המורשת המקומית והן לקרב בין הקטלנים והקסטיליאנים המסוכסכים באי.
הערך "האוניברסלי" של האזור: אחת הדרישות המרכזיות היא הימצאותו של ערך האוניברסליות, הנדרש כתנאי להכרזה על פי הוראותיה של האמנה להגנה על המורשת, התרבות והטבע העולמית משנת 1972. ערך זה מבטא את המפגש בין הפעולה האנושית והסביבה לאורך זמן ממושך, והוא חשוב בעיניהם לא רק של תושבי המדינה בכלל והנוצרים בפרט, אלא גם לשני מיליארדי הנוצרים בעולם. ייחודיות זו היא חוצה גבולות לאומיים, והיא יכולה להיכלל בתוך אחד מעשרת הקריטריונים שבאמנה, לאור הסקירה של העוגנים המרכזיים של האזור לעיל, ובמיוחד בתוך הקריטריונים הבאים:
קריטריון מס' 2: המקום "מבטא מפגש חשוב של ערכים אנושיים על פני טווח זמן או בתחום תרבותי של העולם הקשור לתכנון ערים או עיצוב נוף".
קריטריון מס' 5: "האזור או האתר מהווה "דוגמה יוצאת דופן של יישוב אנושי או שימוש מסורתי בקרקע או בים המייצג תרבות (או תרבויות) או אינטראקציה מעשה ידי אדם עם הסביבה, והמיוחד אם מסורת זו פגיעה להשפעה משינוי בלתי הפיך".
קריטריון מס' 6: האזור "בעל קשר ישיר או מוחשי לאירועים או למסורות, לרעיונות או לאמונות".
כהתחלה של תהליך הכרזה כזה מוצע לאמץ וללמוד מהניסיון שהתגבש בשנים האחרונות מתוך התהליך התכנוני הייחודי לבקעת בית נטופה, בו נפגשים ומשתתפים בדיונים מספר רב של בעלי עניין כמו חקלאים, ראשי ונציגי רשויות מקומיות ערביות ויהודיות שמסביב לבקעה, משרדי ממשלה ובהובלת רשות ניקוז ונחלים קישון. המטרה היא ליצור תוכנית אב לבקעה, במטרה לשמר את הייחודיות הסביבתית-חברתית שלה, תוך האיזון הנדרש עם הצורך בפיתוח חקלאי ותיירותי בר־קיימא. התהליך מצריך פשרה מיטבית המאזנת בין רצונות הצדדים, וכנראה שהוא מהווה ניסיון רציני ראשון להשיג את המטרה המתבקשת זה שנים רבות, במיוחד כי טרום שלב התכנון התבצע תהליך של בירור צרכי בעלי העניין, ובהמשכו נפגשו נציגי הגופים הרשמיים עם תושבי המקום במטרה ליצור תשתית חדשה לבניית אמון. כיום התקבלה תוכנית עקרונית המקבלת רוח גבית מכל הגופים ובעלי העניין.
לסיכום, בבואנו לשמר ולהגן על הנוף במדינה, עלינו מצד אחד לאמץ ולהיעזר באמנות ובהגדרות הבינלאומיות הרווחות כיום, ומצד שני עלינו לחשוב על הייחודיות המקומית בישראל, ובין השאר להתחשב באנשים החיים בתוך אותו נוף. הניסיון המחקרי בנושא מוכיח, שתהליך שימורי המבוסס על גישה המשלבת את התושבים המקומיים בתהליך התכנון (כפי שנעשה בתהליך בבקעת בית נטופה), ובקבלת ההחלטות לאחר מכן, עשוי להביא לתוצאות חיוביות לטובת האזור. ההיסטוריה והמרקם החברתי-סביבתי של מזרח הגליל והכינרת הינו בהחלט בעל פוטנציאל רב להנעת תהליך כזה.
מקורות
שר-שלום, א', עמית, ע', ששון, א', ריש, ר', ופלד י' (2013) נופי תרבות בישראל. ירושלים: רשות הטבע והגנים והוועד הישראלי לאונסקו.
Makuvaza, S. (2018) Aspects of Management Planning for Cultural World Heritage Sites- Principles, Approaches and Practices. Cham: Springer.
Selman, P. (2004). Community participation in the planning and management of cultural landscapes. Journal of environmental planning and management, 47(3), 365-392.
UNESCO (2005) Operational guidelines for the implementation of the World Heritage Convention. UNESCO publications.
Von Haaren, C. (2002). Landscape planning facing the challenge of the development of cultural landscapes. Landscape and urban planning, 60(2), 73-80.