כתב: שלום אלבז
"המציאות בכינרת השתנתה מקצה לקצה אך עוד עבודה רבה לפנינו"
בימים אלו ממש מציין איגוד ערים כינרת עשור של פעילות ענפה וביצוע מהפך של ממש בחופי האגם הלאומי. לאחר שהחזירו את הכינרת לעם, שיקמו תשתיות , הסדירו אכיפה וכללי התנהגות, שיפרו את רמת הניקיון, העלו את תחושת הביטחון האישי בחופים ואפילו הוציאו את המוסיקה הרועשת מהכינרת, יצאנו לשמוע מה חושבים מחוללי המהפכה על השינוי שבוצע, ועל זה שעוד לפנינו. סוגרים עשור – כתבה מיוחדת.
הסיפור של איגוד ערים כינרת ורשות הכינרת החל אי שם בשנת 2004, לאחר דו"ח חמור במיוחד של מבקר המדינה, בו נמצאו ליקויים רבים בניהול חופי הכינרת לרבות חסימת גישה חופשית לחופים ולמי האגם, הקמת גדרות ללא היתר, פעילות אכיפה דלה, הפקעת מחירי חניה, הפעלת חופים ללא מכרז ושלל מחדלים נוספים. "כשנבחרתי לראשות מועצת עמק הירדן בשנת 2002 מצאתי מציאות מורכבת וקשה. 62% מחופי הכינרת היו בתחום שיפוט עמק הירדן. רשות ניקוז כינרת עשתה ככל יכולתה אך בפועל המועצה נאלצה כל שנה לקחת קופסא ולקושש תקציב לניקיון החופים. הייתה כאן שממה סטטוטורית, העדר תשתיות לקליטת קהל בחופים, גופים פרטיים שהפעילו חופים מכוח הסדרים שונים ולמעלה מ־20 גופים עם יד ורגל בכינרת אך ללא גוף מכוון, מרכז ומתכלל לטובת הכינרת, בעל רצון להציע לציבור חופים נקיים, בטוחים ומוסדרים", נזכר יוסי ורדי, מי שכיהן כראש מועצת עמק הירדן ויו"ר איגוד ערים כינרת הראשון. האיגוד הוקם ארבע שנים לאחר הדו"ח החמור ולאחר שבאפריל 2008 נחקק 'חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת' שבייסודו – הקמת איגוד ערים כינרת והגדרתה של רשות הכינרת כזרוע הביצועית שלו. "צביקה סלוצקי ופנחס גרין היו אלה שהבינו שצריך לשנות את המציאות והובילו תהליך לחקיקת החוק לשמירה על חופי הכינרת, שמכוחו הוקם האיגוד", הוסיף ורדי.
האיגוד החל לפעול בחודש ספטמבר באותה שנה. בדיוק לפני עשור. אז הוגדרה משימתו המרכזית – "שינוי המציאות בחופי הכינרת". ההתחלה לא הייתה פשוטה. כפי שכבר הצלחתם להבין המציאות בכינרת גרמה לנופשים רבים שאהבו את האגם, להדיר רגליהם ממנו. המשנה למנכ"ל רשות הכינרת, פנחס גרין, שיחד עם צביקה סלוצקי היו הוגי הרעיון ההיסטורי, נזכר: "בסוף שנות ה־80 מינהלת הכינרת החלה להקים את החופים הציבוריים מאחר וראתה בכך צורך, כחלק מפעילותה למניעת זיהום הכינרת. לאחר שחופי סיני נסגרו הציבור הגיע לכאן ולא היו תשתיות לקלוט את הקהל. מתוך ראייה של שמירת איכות המים, המינהלת יזמה את הקמת החופים יחד עם גופים תיירותיים. נבנו חופים ציבוריים שהועברו לרשויות המקומיות. ברגע שהם עברו לרשויות באמצע שנות ה־90 ההתנהלות הייתה לא תקינה ונרשמו דוחות חמורים מאוד של מבקר המדינה". כאמור, דוחות אלו הובילו לשינוי המציאות ולהקמת האיגוד. כשביקשתי מגרין דוגמאות לפעילות לא תקינה שהייתה בכינרת עד 2008 הוא נזכר: "במשך שנים רבות נוצר בכינרת מצב שבו חופים נמסרו לזכיינים בדרכים לא לגמרי חוקיות ומפעילי החופים עשו שם ככל שרצו. לא ביצעו גבייה מסודרת לפי חוקי העזר של דמי החניה בכינרת, סגרו חופים לקיום אירועים פרטיים, רמת הניקיון הייתה ירודה, הייתה בנייה ללא היתרים, בקיצור – ההתנהלות לא הייתה תקינה בלשון המעטה ולכן במשך שנים הייתה על כך ביקורת קשה בדוחות מבקר המדינה. כשרוני בר און שימש כשר הפנים הוא החליט למנות ועדת מנכ"לים לבחינת הנושא והעברת המלצות. בוועדה היו מנכ"לים ממשרדי הממשלה ובמהירות רבה הוחלט להחזיר את ניהול החופים לגורם מרכז אחד. משרד האוצר והגנת הסביבה דחפו לכך. זו החלטה משמעותית שכן משרד האוצר בדרך כלל מפרק גופים ורוצה לחסוך בתקציבים, ופה בחר לחבר, להקים ולתקצב אותנו".
משה הר ציון, ששימש כמנהל יחידת הפיקוח והאכיפה הראשון של איגוד ערים כינרת ורשות הכינרת, נתקל לא פעם בהפקרות בחופים: "אתה יודע מה היה כאן? כל אחד עשה ככל העולה על רוחו מכל הבחינות. הייתה מעט מאוד אכיפה והרבה בלגן. שתבין, רכבים היו נוסעים בקו המים, בכניסה לחופים גבו תשלום מהולכי רגל, התחזוקה לא הייתה קיימת בחופים, הניקיון לא נאכף ואפילו נתקלתי באנשים שהכניסו את הרכב לתוך הכינרת ושטפו אותו עם סבון". תהליך החדרת הכללים החדשים היה לא פשוט והצריך פעילות משולבת: "בוצעה פעילות משולבת של הסברה, חינוך, אכיפה וגם הצבנו עובדות בשטח: חסימת דרכי גישה של כלי רכב לכינרת, שילוט המורה על המצב החדש, חלוקת קנסות ועוד. בהתחלה זה לא היה פשוט אבל עברנו את התהליך ושינינו את ההרגלים עם הרבה נחישות, כך שהיום הכינרת זה עולם אחר – מסודרת ונעימה", נזכר הר ציון.
מנהל מחלקת ניהול החופים ברשות הכינרת, אריה סגרון משחזר את שהתמודדו איתו באותם ימים: "החוף הראשון שהצטרף לאיגוד ועבר אלינו הוא חוף שקמים. המצב שם היה חמור מאוד. גדרות, קירות אבן ללא מעקות, הזנחה של שנים רבות, הרים של אשפה בגובה של יותר ממטר, שירותים שבורים, נזילות ועוד. הפעילות הראשונית התרכזה בלהכשיר את החופים לנופש בסיסי, פירקנו את כל הגדרות, הקמנו מעקות בטיחות, שיפצנו מבנים, חידשנו את השירותים, הקמנו מערכות כריזה והחלפנו את סוכות ההצלה- על מנת לאפשר פעילות מיידית ראויה בחופים עד שיהיו תוכניות פיתוח מסודרות, כך היה גם בלבנון ובייתר החופים".
"הכינרת הייתה יפה מרחוק ורחוקה מלהיות יפה כשהתקרבו אליה", משחזרת יעל סלע, מנהלת אגף חינוך וקהילה ברשות הכינרת. "מצד אחד נופים, רומנטיקה, קסם, אהבה ופוטוגניות, וכשנכנסנו לחופים מצאנו הזנחה, תשתיות רעועות ועולם אחר נגלה לעינינו. הכינרת עברה תהפוכה. כשהייתי צעירה והיינו נוסעים לחופשה בכינרת זו הייתה חגיגה. לפני הקמת האיגוד נסיעה לכינרת הייתה מובילה להרמת גבה בקרב אנשים ורצינו לשנות את זה, שאנשים ישמחו להגיע לכינרת".
סלע מגיעה מתחום הטבע והסביבה. האגף עליו היא אמונה מטפל בכל נושא המעורבות הקהילתית, הפעלת צוותי הסברה, פיתוח וטיפוח שביל סובב כינרת וכדומה. "לי היה מאוד חשוב לשמור על הכינרת מבחינה אקולוגית. חשוב שהנופשים יבינו שזה לא רק מה הכינרת נותנת להם אלא גם מה הם נותנים לכינרת וכיצד ניתן לשמור עליה כמקום ייחודי בנוף הארץ ישראלי, ליהנות מהאגם היחיד שיש לנו, להגיע לכינרת ולראות שיש ציפורים, שבלולים, מים איכותיים, לשמוע את הטבע ולא רעש של מוסיקה".
תהליכים משמעותיים והרי גורל נתקלים לא פעם ב"צקצקנים" וספקנים. גם בסיפור שלנו בכינרת היו רבים כאלה. דנה בכר, מנהלת אגף מינהלת הכינרת, נזכרת בימים הראשונים בהם החל לפעול האיגוד: "לא היו חסרים ספקנים שלא האמינו כי ניתן לעשות את זה. ההתחלה היתה למעשה החוק אשר נחקק – "חוק הסדרת הטיפול בחופי הכינרת" , אשר יצר יש מאין, ועלינו הוטלה המשימה ליישם את החוק וליצוק תוכן. לאט-לאט התחלנו לפעול בשטח, לבצע שינויים ולגבש תכניות עבודה תוך כדי תנועה ותוך כדי לימוד והפקת לקחים. כעת כשסוגרים עשור זה זמן מצוין לחשבון נפש ".
בניגוד למחשבות אצל חלק מהציבור, רשות הכינרת כזרוע הביצוע של האיגוד פועלת במגוון תחומים מלבד חופי האגם הלאומי.. אהרון ולנסי, יו"ר רשות ניקוז כינרת, מציג נקודת מבט נוספת על פעילות איגוד ערים כינרת והשינוי שהנחיל האיגוד סביב האגם, בראייה רחבה: "האיגוד עובד עם ראש גדול. התוכניות שלו משולבות עם כלל הגורמים הרלוונטיים, זו המדיניות – פיתוח וטיפול בכלל הנושאים יחד עם כל הגופים".
החשיבה הרחבה הזו הובילה כאמור להצלחה. בשל כך, במהלך השנים האחרונות עלתה האפשרות לצרף חופים נוספים סביב האגם לחופים שתחת אחריות וטיפול איגוד ערים כינרת. "אני חושבת שמגמת צרוף חופים נוספים לאיגוד צריכה להתגבש לכדי מימוש אמיתי בשטח. ", מסבירה בכר, " ככל שיצטרפו חופים נוספים נצטרך לטפל בהם באופן בו טופלו יתר חופי האיגוד, משמע שיקום התשתיות ופתיחתם לקהל תוך מתן שירות בסטנדרט המקובל באיגוד וכל זאת תוך כדי יצירת תשתית תכנונית סטטוטורית להמשך פיתוחם לפי חזון האיגוד" . בכר מדגישה כי "משימות האיגוד לטווח הארוך טרם הושלמו. עשר שנים זה הרבה זמן, אבל בפרספקטיבה של שינויים גדולים ומרחיקי לכת זה לא מספיק. אנחנו בעיצומו של תהליך ארוך ואני חושבת שהגענו למקום טוב אך הדרך עוד לא הסתיימה. הדגש בשנים הקרובות יהיה בפיתוח החופים בהתאם לתוכניות החדשות שקידמנו אשר יאפשרו לאיגוד לעמוד במשימה שהוגדרה לו בחוק – הפעלת החופים באמצעות זכיינים כגוף המתקשר עם הזכיינים ומבצע בקרה ורגולציה כוללת סובב כינרת".
חלק ממשימות האיגוד עפ"י החוק הינה השקעה בפיתוח ותשתיות החופים.. מי שאמון על מחלקת התכנון וההנדסה הוא מהנדס רשות הכינרת, שלום רנד: "עם העברת החופים לאיגוד ביצענו עבודות פיתוח ועזרה ראשונה הנדסית, השקענו בתשתיות מים, כיבוי אש, ביוב, ניתן דגש על עמידה בתקני בטיחות, נגישות נכים, שיפוץ מבני שירותים ועוד, זאת על מנת להביא את החופים לרמה תפקודית ותפעולית נאותה, כמקום שהציבור יוכל להמשיך להגיע אליו ולקבל את השירותים הבסיסיים ביותר בכינרת. במקביל קידמנו את תוכנית המתאר הארצית המפורטת 13/13/א בכדי לאפשר פיתוח רחב היקף וברמה גבוהה המתאים לחופי הכינרת ולאגם היחיד במדינת ישראל. כיום לאחר אישור תוכנית המתאר הארצית האיגוד מיישם אותה כאשר את התוצאות כבר ניתן לראות בחוף חוקוק ובקרוב בחוף דוגה". כאמור, הפרויקט לפיתוח חוף דוגה נמשך במלוא המרץ, החוף יאפשר בקרוב קמפינג ולינת קרוואנים ברמה בין לאומית על שפת האגם הלאומי שלנו. אך העבודה לא נעצרת בזאת ותוכניות לפיתוח כלל החופים מאושרות בימים אלו וצפויות בשנים הקרובות להתבצע בחופים: "בעוד עשור אני מאמין שנראה את חופי הכינרת משודרגים ומשמשים כפארקים חופיים המשלבים בין רמת פיתוח גבוהה ביותר למגוון אפשרויות קמפינג ונופש חופי כולל מגוון פתרונות גם לספורט הימי".
חזרנו למשנה למנכ"ל. בכל זאת, פנחס גרין הינו מהאנשים שמכירים את הכינרת בצורה מעמיקה וחי את ההתרחשות שבה. גרין כבר עסוק בעתיד ולא מבזבז זמן בהתרפקות על הצלחות ההווה: "המטרה הסופית של החוק שמכוחו אנו פועלים היא שהחופים יועברו לניהול זכיינים, רשות הכינרת תנהל את הזכיינים ותקבע את הכללים והחוקים – אנחנו נהיה הרגולטור. במבחן המציאות מדובר בתהליך ארוך ומסובך כי יש בו צורך בבנייה, המון בירוקרטיה ופעילות מול גופים. במקביל, על מנת להכשיר את החופים לשלב שבו הזכיינים ייכנסו, אנחנו מבצעים עבודות פיתוח. יש כאן שינוי של 180 מעלות, כל האנשים שמגיעים לחופים אומרים את זה ומעריכים אותו. אנחנו צריכים להמשיך בכיוון הזה, להתמיד בפעילות החשובה הזו, בתקווה שגם המדינה תמשיך לתקצב את הפעילות (שכרוכה בתקציבים רבים). יש צורך להמשיך לפתח את החופים על בסיס התוכניות שבנינו ולהגיע למצב שהחופים משודרגים וחדשניים; אז יהיה ניתן למסור אותם לזכיינים ולהפעיל אותם על פי הכללים ובמתכונת שגיבשנו במשך העשור הזה. יש לנו עוד הרבה עבודה, אבל אם נמשיך בכיוון הזה נגיע למטרה". לחזון הזה שותפה גם דנה בכר: "בעוד עשור הייתי רוצה לראות את האיגוד מתפקד יותר כגוף המעניק בחופים "שירותי – על" כגון: שירותי הצלה, פינוי אשפה, פיקוח ואכיפה, חינוך, הסברה, ביטחון ובטיחות, תוך כדי בקרה הדוקה על הפעלת החופים אשר תתבצע ברובה ע"י מפעילים חדשים שיגיעו לכינרת על מנת לתת שירות טוב ואיכותי לנופשים".
העשייה לא מסתיימת בחופים. ברשות הכינרת,- הגוף הביצועי של איגוד ערים כינרת, אמונים על כל תחום הניקוז, שיקום נחלים, שביל סובב כינרת, החופים, דרכי הגישה אליהם, פיקוח ואכיפה סביב האגם כולו ועוד. תחום חשוב נוסף בו עוסקת הרשות הוא חינוך הציבור. במהלך השנים האחרונות נרשם שיפור מדהים בשמירה על ניקיון החופים וזאת כחלק מפעילות אינטנסיבית בתחום זה. "יש התקדמות יפה בתחום החינוך באמצעות פרויקטים, פעילות "מסבירנים" ופעילויות שונות שאנחנו מקיימים. לדוגמה, כבר עשור שאנחנו פועלים עם תוכנית 'הולכים על נקי זאת הכינרת שלנו', שפונה ליישובים ובתי הספר סביב הכינרת וגורמת למעורבות באגם" מספרת סלע, "כמו כן, שביל סובב כינרת עבר לאחריות האיגוד ואנחנו רואים שהוא מטופח, נפרץ, נשמר ומושך ציבור רב. המשימה הזו הולכת ונשלמת – היום 92 אחוזים מהשביל פרוץ ומסומן כאשר הטיפוח הינו יחד עם קבוצות של מתנדבים מכל הארץ שרוצים לקחת בכך חלק. זו הציונות של שנות ה־2000. גם בנושא ההסברה והחשיפה התקשורתית באמצעות יחסי הציבור אנחנו רואים שינוי מהותי; יצרנו מודעות נרחבת באמצעות כלים אלו שמשנה את המציאות בכינרת". על שינוי המציאות הוסיף סגרון: "היום? החופים שונים באלף אחוז, תוך עשור עברו מהפך מוחלט. לא ניתן לתאר את השינוי כי אי אפשר להבין באיזו קטסטרופה החופים היום מכל הבחינות. המצב היום מדהים והיד עוד נטויה".
גם בתחום הפיקוח והאכיפה פועל האיגוד בתפיסה ובראייה רחבה, כאשר תחום האחריות והפעילות של יחידת הפיקוח והאכיפה עפ"י החוק הינו סביב כל האגם הלאומי ועד הכבישים סובב כינרת ולא רק בחופי האיגוד. פעילות זו הובילה לשינוי תפיסתי מבחינת השלטת הסדר סביב הכינרת – לא עוד ראייה נקודתית במסגרתה כל חוף דואג למתרחש בגזרתו, אלא טיפול רחב ומעמיק תוך מתן דגש לדאגה לשלום הציבור. חגי לוין, מנהל יחידת הפיקוח והאכיפה, מספר: "ההבנה כי הכינרת הינה מרחב אחד גדול המצריך טיפול אחיד ומעמיק, הובילה לשיתופי פעולה רבים עם כל הגופים הרלוונטיים, החל ממשטרת ישראל, יחידת הצוללנים, השיטור הימי, הגופים הירוקים, יחידת האגם של משטרת טבריה, רשויות מקומיות, מג"ב עמק הירדן וכדומה; כאשר את כל הפעילות אנו מרכזים ומובילים באמצעות פקחי היחידה". ביחידת הפיקוח אוכפים החל מעבירות של רעש ולכלוך, דרך טיפול בפולשים ועד לעבירות המסכנות חיי אדם כמו נהיגה ברצועת חוף ובטיחות השייט: "אנחנו משתמשים במגוון אמצעים וטכנולוגיות על מנת להעניק לנופשים בכינרת את המעטפת הבטוחה, הנעימה והטובה ביותר, כאשר הפעילות שלנו אינה מתרכזת רק בחופי האיגוד אלא מקיפה את האגם כולו" הוסיף לוין.
העיסוק בחופי הכינרת מאתגר. מדובר בפעילות בעלת חשיבות לאומית ואחריות ציבורית רבה שכן זהו משאב טבע ייחודי המושך מאות אלפי מטיילים ונופשים מדי שנה. "נמשיך לעשות ולעסוק במשימות החשובות בפיתוח, לשמירה על הכינרת ולהבאת נופשים לכינרת, ובעיקר- לתת לכינרת את הכבוד המגיע לה", מכוונת בכר אל העתיד, בעוד יעל סלע מפרטת את הנקודות המרכזיות מבחינתה להמשך: "בחזון אני רואה כינרת נגישה, חופים בהם מוטמעת לעומק המודעות לשמירה עליהם, חופים המותאמים לקהלי היעד השונים, מעורבות גדולה יותר של הקהילה הסובבת את הכינרת לנעשה בכינרת, שמירה על הטבע והסביבה, המשך פיתוח נושא תיירות החורף והטיילות סביב הכינרת (כאשר הטמפרטורות כאן נוחות מול הנופים הקסומים), שמירה על בעלי החיים והצמחייה הייחודית לכינרת, והכי הייתי רוצה שיישאר על מה לשמור מבחינת משק המים והמפלס".
גם המחמאות של ולנסי יכולות להוות מקור אנרגטי לדבקים במשימה : "יש שינוי טוטאלי בכינרת. המצב היום לא דומה למה שהיה, כל החופים שתחת אחריות האיגוד נקיים, מאורגנים ומסודרים. ניתן לראות את העבודה האדירה וההשקעה התקציבית של המדינה. הגוף המבצע שותף בהמון רעיונות וקידום יוזמות, יש הידברות ופעילות משותפת ואינטראקציה רעיונית, חברית ותקציבית. הייתי ראש רשות 21 שנים ואני לא זוכר כינרת כזו. האיגוד עושה עבודת קודש של ממש. משהו גדול קורה בכינרת מאז הקמת האיגוד". יוסי ורדי מסכם ואומר: "הקרדיט הגדול מגיע לשחקני הנשמה שמובילים את האיגוד – בלעדיהם לא היה קורה כלום. יש חבורה בראשותו של סלוצקי שהבין את הצורך ומוביל את העשייה. אני גאה שהייתי שותף למהלך ההיסטורי הזה. היום, ניתן לראות את פירות התהליך ואת הדרך שעברנו. מהרגע הראשון היה ברור שזו דרך ארוכה ושהמציאות תשתנה רק באמצעות פעילות מקצועית והיכולת לרתום מערכת שלמה לחולל את השינוי. למזלנו מצאנו אוזן קשבת במשרד האוצר, של אנשים שהבינו את הצורך ואת חשיבות המהלך, ושיש לנו כינרת אחת שכל העיניים נשואות אליה".