נחל דן

שם עברי: נחל דן
שמות ערביים: עין אל-קאדי, נהר אל-לידאני
נ"צ לראש הנחל: 2610/7949
נ"צ לשפך הנחל: 2588/7890
אורך הנחל: כ־6.5 ק"מ
שטח אגן ההיקוות: 0
יובלים עיקריים: אין

נחל דן הוא מקור המים הגדול והחשוב של יובלי הירדן והוא מזרים כ-240 מלמ"ק (מיליון מ"ק)/שנה, כמחצית מכמות המים הזורמים במשך שנה בירדן. עין דן הפורץ למרגלות תל דן שבצפון מזרח עמק החולה,מספק לנחל 90% ממימיו. 10% הנותרים נובעים ממעיינות שבראש התל, במרחק של כ-150 מ' מעין דן וכ-10 מ' מעליו. הם זכו לשם נפרד: עין לֶשֶׁם או "מעיינות התל" (בערבית: עין תל אל קאדי). על פי הרכב המים והטמפרטורה שלהם הוכח ששני המעיינות נובעים מאותו אוגר מי התהום של החרמון אליו מחלחלים מי גשמים ושלגים. טמפרטורת המים נמוכה וקבועה (14.5 מעלות צלסיוס) ומליחותם נמוכה מאוד (כעשרה מ"ג כלור לליטר) ולכן מימיו נחשבים למי השתייה הטובים ביותר בארץ.

נחל דן הוא מיוחד ויחיד בארץ ישראל מבחינה הידרוגרפית. הוא יוצא מנקודה אחת, עין דן, ובהמשכו איננו מצרף אליו יובלים, כדרכו של נחל רגיל, אלא להפך, מתפצל לפלגים אחדים, הנדמים למניפת פלגים של דלתת נהר. חלק מפלגים אלו זורם אל נחל שניר, אחרים אל נחל חרמון ואחרים שבים ומתאחדים וחוזרים להיות נחל דן, הפוגש את נחל חרמון מצפון לקיבוץ שדה נחמיה, מקום בו מתחיל למעשה נהר הירדן. אחרי אלפי שנות חקלאות אינטנסיבית ושימוש במי הדן, קשה לומר איזה מן הפלגים האלה הוא טבעי, ואלו פלגים אינם אלא תעלות השקיה מעשה ידי אדם. רוב הפלגים עברו פעולות הסדרה ב-80 השנים האחרונות, מאז שקיבוצי האזור עלו על הקרקע כדי למנוע הצפת אזורי המגורים ושטחי המטעים. הפלגים העיקריים, ממערב למזרח, הם פלדי צפוני ופלדי דרומי, קורן, הגושרים, טל, דן, ליש ("הברווזים") ולֶשֶׁם. מלבד פלגים אלה נלקחים מים רבים מן הדן בצינורות המובילים אל מפעל "הדן המערבי" (או מפעל "חצבני-דן"), "הדן המזרחי", והיישובים דן, דפנה, הגושרים ושאר ישוב.

עד לשנת 1970 היה לנחל דן אגן ניקוז קטן בן 24 קמ"ר, רובו ככולו בעמק הנוחיילה שמצפון לו, אולם מאז הוטה אגן ניקוז זה לעבר נחל שניר אין לדן אגן ניקוז כלל. הטיה זו נועדה לשמור על ניקיון מי הדן בפני זיהום משני מזהמים אפשריים: זיהום במי שטפונות בעקבות גשם חזק, שהיה גורם בעבר מדי פעם להעכרה קשה של מי השתייה שנשאבו מהדן ליישובים הסמוכים, וזיהום אפשרי מדליפה בצינור הנפט הטרנס-ערבי (TAP line), העובר בשטח הניקוז המקורי של הנחל. השטח מנוקז כעת לנחל שניר באמצעות תעלת נוחיילה, ולאורכה הוקמו מתקנים שונים לעצירת דליפה אפשרית של נפט.
בתחום השמורה נמצאת תחנת קמח שפעלה עד שנת 1948 בכוח המים שהוטו אליה ממעיינות לשם שבראש התל. מערכת שבילים מעגליים מביאה את המטייל ליער הגדות המיוחד בנופו ובעושרו ולפלגים של מעיינות התל, חלק זה של השמורה מכונה 'גן עדן'.

בתל דן ובסביבתו מתקיים עולם חי וצומח מיוחד הקשור בנוף המים. באזור המעיינות והנחל יער גדות מרשים שמרכיביו הם דולב מזרחי, מילה סורית, ערבה מחודדת וכן צפצפה מכסיפה, מין מיובא המתפשט בבתי גידול לחים. את נוף המים מלווים גם גפן היין (בר), כריך דן, לוענית גדולת עלים, עבקנה שכיח, שנית גדולה, חנק מחודד, אחילוטוס זקוף, גומא ארוך, ערברבה שעירה ומינים נדירים מאד, כמו פרע ריחני וגפית הביצות (שרכית הביצות; מקום יחיד בארץ).

בנחל מיני דגים אחדים, כמו בינון הירדן, חפף, עגלסת הנחלים, דג סלמון הטרוטה (שהוא דג פולש שמקורו בבריכות הדגים), וכמובן עושר עצום של חסרי חוליות, בהם סרטן הנחלים ומיני רכיכות רבים. בשמורה אוכלוסייה גדולה ומיוחדת של  הסלמנדרה המצויה (המכונה גם "סלמנדרה כתומה"), מין נדיר של דו חיים הנמצא בסכנת הכחדה. אפשר לראותה בעיקר בבקרים ובלילות של ימים גשומים. על התל ובמורדותיו -יער פארק של אלון תבור ואלה אטלנטית ובו גם מינים שניטעו בעבר, אקליפטוס המקור ושיטה מכחילה. במורדות התל נמצא עצי לבנה הרפואי, שיזף מצוי ואשמר קוצני.

בגלל ערכיות הגבוה של הטבע והנוף הגבוהים שבתל דן וסביבתו – הוכרזו בשנת 1964 391 דונם כשמורת טבע. זו השמורה השנייה שהוכרזה אחרי הקמת רשות שמורת הטבע באותה השנה.  90 דונם נוספים הוכרזו בספטמבר 1989. במסגרת תכנית פיתוח לקיבוץ דפנה אושרה תוספת של 125 דונם לשמורה, שהוכרזו ב-1 במאי 2013. לפיכך שטח השמורה הכללי כיום הוא 606 דונם. השמורה משתרעת על כל תל דן ונמשכת לאורך אפיק הנחל הראשי הנמשך לכיוון דרום-מערב לעבר קיבוץ דפנה. מצפון לקיבוץ הנחל מתפצל לפלגיו והשמורה נמשכת לאורך הפלג הנקרא פלג טל, החוצה את כביש 909 ונכנס לשטח גן לאומי "חורשת טל". כאן מימי הנחל מתפצלים לתעלות משנה ולבריכת השחייה, המאפשרים לנופשים הרבים הפוקדים את המקום ליהנות משכשוך במי הדן הקרים. מצפון לדפנה יוצאים גם שני פלגי ה"פלדי" לעבר נחל שניר. שני פלגים נוספים עושים דרכם דרומה, האחד חוצה את קיבוץ דפנה ומזין את בריכות הפורלים של הקיבוץ והשני עוקף אותו ממזרח ולגדותיו הוקם אתר הזיכרון לחללי אסון המסוקים. מימי פלגים אלו מתאחדים בשטח החקלאי של הקיבוץ ונכנסים לנחל חרמון. פלג הגושרים מתפצל מפלג פלדי דרומי והוא חוצה את קיבוץ הגושרים. ליד בית ההארחה בקיבוץ למפל ציורי וסביבו צמחיית מים עשירה. מימי פלג זה מתאחדים עם פלג טל, היוצא מחורשת טל, לאפיק אחד שהוא המשכו של נחל דן, הנכנס לנחל חרמון מצפון לקיבוץ שדה נחמיה, שם מתחיל למעשה נהר הירדן. על מנת לקיים את זרימת המים בכל פלגי הדן בכל ימות השנה קבעה רשות המים הסדרי חלוקת מים בין הטבע ולבין הצרכנים האחרים, כך שבכל מצב של שפיעת מעין הדן, ובמיוחד בשנים שחונות, יישארו מים ממקור המעיינות לזרימה בפלגים לכל אורכם.
פלג נוסף ובעל חשיבות אקולוגית רבה הוא נחל הקורן, העובר מצפון לדרום בין פלג הגושרים לבין נחל שניר. פלג זה הוא אכזב בעיקרו, ולפי סברות שונות היה בעבר אחד מפלגי הדן העיקריים, או אפיק קדום של נחל שניר. אורכו  כ־600 מ' ורוחבו נע בין כ־40 מ' בראשיתו לכ־150 מ' במורדו, ליד גן האירועים שבדרום קיבוץ הגושרים. בתוך הערוץ, בחלק שמצפון לכביש 909, נובע עין קורן ומימיו, בשפיעה חלשה, זורמים באפיק. מדרום לכביש 909 הנחל נכנס לתחום קיבוץ הגושרים ובו ישנן נביעות נוספות. קטע זה מכונה בפי המקומיים "הנהר הנעלם" המכוון לנחל דן שלפי אחת הסברות פעם זרם כאן. אמת מים ושרידי טחנת קמח מעידים אף הם על זרימת מים קדומה חזקה באפיק הקורן. בנחל ובגדותיו סבך צמחי גדות ובמיוחד עבקנה שכיח, עצי תאנה, צפצפה מכסיפה וריכוז של השרך הנדיר, שבטבט גדול, הגדל בחצי צל, בסביבה לחה, לעתים אף במים. המקום שמור בידי קיבוץ הגושרים, והוכשרו מסלולי טיול. הנביעות המקומיות ומי התהום הסמוכים לפני הקרקע משקים את השטח הדרומי של עמק הנחל ומתנקזים אל האפיק החובר לפלג הגושרים.

תל דן ידוע עוד מן התקופה הכנענית והוא אחד התלים המקראיים החשובים בישראל. בספר שופטים יח מסופר על כיבוש העיר ליש בידי בני שבט דן, שקראו את העיר בשם דן אביהם והקימו בעיר אתר פולחן (פסל מיכה). הביטוי "מדן ועד באר שבע" (שופטים כ, א) מעיד על גבולות הארץ, וייתכן שניצב בעיני הבריטים והצרפתים כאשר קבעו את גבולות המנדט הבריטי סביב תל דן ומעיינותיו. חפירות ארכאולוגיות מתקיימות בתל דן במשך עשרות שנים, ובין הממצאים זוהה מתחם פולחני וכן שער עתיק מהתקופה הכנענית שנשתמר למלוא גובהו (7 מ') ובו שלוש קשתות (כיום ניתן לראות את הקשת החיצונית בלבד). לאור הממצאים, נעשים מאמצים בשנים האחרונות להכרזת תל דן כאתר מורשת עולמית, יוזמה הנתקלת בהתנגדות סוריה, הטוענת עד היום לריבונות על חלק משטח עינות הדן.