בית ירח- בית הקברות כינרת

מכביש 90 פונים לכיוון אחוזת אוהלו ובית הספר בית ירח. מחנים את הרכב בכניסה לבית הספר. ממגרש החניה  נלך דרומה בכביש הגישה לחוף "ירדן כינרת". הכביש מתפתל צמוד לירדן ומקיף את חלקו הדרומי של תל בית ירח. בדרך ניתן לראות את סכר דגניה, שנבנה על ידי פנחס רוטנברג כחלק ממפעל החשמל בנהריים. לאור מצבו העגום של מפלס הכינרת סגור הסכר כבר זמן רב.
300 מטר מזרחה, לכיוון הכינרת, ניתן לראות סכר עפר חדש שהוקם לאחרונה. הסכר נועד לעלות את מפלס המים בערוץ הירדן לצרכי שאיבה.  מכאן גם אפשר לראות שרידי גשר עץ ישן ששימש עד לבנייתו של סכר דגניה. אנו נמצאים כעת בנקודת היציאה של הירדן מהכינרת. מכאן נלך צפונה על שביל סובב כינרת. לאחר צעידה קלה ניתן יהיה לראות משמאלנו חומת לבנים עתיקה השייכת למערך הביצורים של תל בית ירח מהתקופה הכנענית הקדומה. החומה נראית כאן בחתך התל.
נעבור שער לתוך הימיה של משרד החינוך בעמק הירדן. בקצה המזרחי של הימייה נקיף גדר ונמשיך על שביל סובב כינרת, אנו עוברים מתחת למלון אחוזת אוהלו. מלון זה היה מהראשונים שאפשרו לשביל סובב כינרת לעבור בתחומו ללא גדרות ושערים. על קטע זה הולך ומתפתח בוסתן של עצי פרי הכולל פינות ישיבה. הכל פרי יוזמתם של מתנדבי שביל סובב כינרת, שיחד עם עובדי המלון עובדים כתף אל כתף בתחזוקת השביל.
מכאן מגיעים אל בית הקברות כינרת שבו קבורים אישים גדולים וחשובים – אנשי העלייה הראשונה והשנייה, ביניהם רחל המשוררת, ברל כצנלסון, שאול אביגור ואברהם הרצפלד. כמו כן קבורים שם גם המשוררת אלישבע ביחובסקי וכן מנהיגים ציונים סוציאליסטים שנפטרו ונקברו בגולה, ועצמותיהם הועלו ארצה לאחר הקמת המדינה – משה הס, דב בר בורוכוב ונחמן סירקין. המשוררת והפזמונאית נעמי שמר קבורה גם היא בבית הקברות. כאן נסיים את הליכתנו בשביל סובב כינרת.

אל הרכב נחזור בשביל צמוד לחומת בית הקברות בחלקו המערבי. מעל בית הקברות נבחין ב"גל הרצל", שהוקם לזכרו של חוזה המדינה. כדאי להתעכב בדרך ולראות את הממצאים המיוחדים של חפירות בית ירח – הכנסייה הביזנטית בסמוך לגל הרצל. תל בית ירח מפורסם בעולם הארכיאולוגי כולו בגלל הממצאים מתקופת הברונזה הקדומה וביניהם "בית המעגלים" – ששימש, כנראה, כאסם תבואה ענק בעל שבע ממגורות גדולות, והוא מעיד על קיומה של עיר ממוסדת וגדולה. נמשיך דרומה עד שנגיע חזרה אל כלי הרכב הממתינים.

אתרים שבדרך…

לאורך המסלול יש אתרים חשובים מראשית התיישבות האדם באזור ועד להתישבות הציונית:

אוהלו II

עדות ראשונה להתיישבות האדם באזור נמצאת באתר אוהלו II -מחנה דייגים ציידים לקטים מלפני כ-23,000 שנה הנמצא מול בית הקברות כינרת, מתחת למפלס הכינרת הנוכחי (האתר כוסה ביריעות ניילון שחורות כדי לשמרו).

התגליות מעידות כי מפת קו החוף של הכינרת השתנתה במשך השנים. הכינרת נודדת דרומה. עדות נוספת לכך הוא מוצא הירדן. עד לפני 1,000 שנה הירדן יצא מהכינרת מצפון לתל בית ירח באזור הכניסה לבית הקברות ומטע הדקלים שמצפונו, 1200 מטר מצפון לערוץ שבו הוא זורם כיום.

בית ירח בתקופת הברונזה הקדומה

בתל בית ירח, במוצא נהר הירדן מימת הכינרת, התקיימה עיר מבוצרת גדולה מהתקופה הכנענית הקדומה (תקופת הברונזה הקדומה). החוקר האמריקאי וו' פ' אולברייט אמר על תל זה שהוא "אולי האתר המרשים ביותר מתקופת הברונזה בא"י כולה". אכן, אתר זה היה מיושב לכל אורך תקופת הברונזה הקדומה (3500–2300 לפסה"נ). הוא מציג בפנינו רצף שאין כדוגמתו של מעבר מחיי כפר לחיי עיר בכנען הקדומה. העיר נבנתה על חצי-אי (נהר הירדן עבר אז מצפון וממערב לתל), קרוב לצומת דרכים חשוב ולבקעת כנרות הפוריה, והיא הפכה למרכז אזורי בולט. ביצוריה, שערה, רחובותיה ובתיה מעידים על תכנון עירוני מתקדם. בית המעגלים המונומנטלי – המזוהה כאסם של בית ירח – הוא מבנה יחיד במינו בעולם הקדום. כלי בית ירח – כלי חרס דו-גוניים מרהיבים בעיצובם – זוהו לראשונה באתר זה, והם נושאים את שמו.

בתקופת המשנה והתלמוד התקיימו באזור שני ישובים המוזכרים במקורות, בית ירח וצנבריי, בתלמוד הירושלמי מגילה פרק א': "כגון בית ירח וצינבריי שהן מגדלות כינרים" בית ירח על התל וצנבריי מצפון והירדן שאז הפריד ביניהם.

בתקופה האומאית  נבנה כאן מתחם מבוצר ששימש ארמון חורף לשליטים מדמשק. במרכז הארמון נבנה בית מרחץ. שרידי אמת המים שהגיעה מנחל יבניאל והלבנים האדומות בתנור לחימום המים עודם בולטים בשטח.  פסיפס מרשים של ציפורים מקומיות נחשף וכוסה כדי לשמרו.

תל בית ירח בימינו

מַה יִּרְבּוּ פְּרָחִים בַּחֹרֶף עַל הַכֶּרַכְּ, 
דַּם הַכַּלָנִית וְכֶתֶם הַכַּרְכֹּם, 
יֵשׁ יָמִים – פִּי שֶׁבַע אָז יָרֹק הַיֶּרֶק, 
פִּי שִׁבְעִים תְּכֻלָּה הַתְּכֵלֶת בַּמָּרוֹם..

מהתקופה הערבית הקדומה שמם התל במשך מאות שנים עד להתיישבות הציונית. התל עומד במרכז המקומות החשובים של ראשית ההתיישבות בעמק הירדן. בראשית היה התל גבעת טרשים מכוסה קוצים בקיץ ופרחים באביב. לכאן באו החלוצים הראשונים לעבוד ולחלום, וכאן גם נקברו מתיהם הראשונים. בראש התל מעל קברות החלוצים הוקם גל אבנים לזכרו של הרצל. חדרי אירוח ונופש בשם "אוהלו של ברל כצנלסון" הוקמו ב- 1949 במקום, שבו הקים ברל את אוהלו בזמן שעבד בחצר כינרת. כפר הנופש הפך למכללה למורים. בשנת 2006 חזר לשמש כבית מלון בשם אחוזת אוהלו, והמכללה עברה לקצרין. ראוי לציון שיתוף הפעולה המבורך בין הנהלת המלון לקבוצת בני נוער מדגניה ב' המטפחים ביחד את שביל סובב כינרת. בצד הדרומי של התל הוקם תיכון בית ירח לילדי עמק הירדן.

סכר דגניה –

הסכר נבנה על ידי פנחס רוטנברג," הזקן מנהריים", בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, כחלק ממפעל החשמל בנהריים. הסכר מהווה חוליה במערכת הסכרים של תחנת הכוח בנהריים, והוא נועד לווסת את זרימת מי הכינרת לפי הכמות שנדרשה להפעלת תחנת הכוח בנהריים.  מערכת הסכרים והתעלות הוקמה כדי לאגור כמויות גדולות של מים, שהיו נחוצות לייצור החשמל בכוח המים באופן קבוע ורציף וללא תלות בכמויות המשתנות של גשמי החורף.

לימים שונה ייעודו של הסכר, ל"פקק של הכינרת", ומטרתו הוגדרה – צמצום זרימת המים מהכינרת לנהר הירדן, כדי שהימה תמלא את ייעודה כמאגר המים של מדינת ישראל.

בשנה גשומה במיוחד, כאשר הכינרת מתמלאת מים, פותחים את שני פתחי הסכר ומורידים את מפלס המים על-מנת שלא יעבור את הקו האדום העליון, שמעבר לו המים יציפו את היישובים השונים לחופי האגם. הסכר נפתח ב-9בפברואר 1992 וכרבע מיליארד קוב מים זרמו לירדן; גם בשנים 1993 ו 1995נפתח הסכר, מאז ועד היום לא נפתח יותר באופן מאסיבי.

מצב הכינרת בשנים האחרונות מזכיר את נבואתו של ישעיהו הנביא, על חורבן הנילוס במצרים: "וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ".

נסיים בתקווה ובתפילה לשנה גשומה שתמלא את הנחלים, את הנהר ואת הכינרת.