רקת- התל והמעיינות

תיאור המסלול

"לִבְנֵי נַפְתָּלִי….לְמִשְׁפְּחֹתָם…. וְעָרֵי, מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת" (יהושוע יט')

"רקת זו טבריה, כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה רקת? שאפילו ריקנים שבה מלאים מצוות כרימון" (מגילה  ו' ע"א)

מחנים את הרכבים ליד חוף "גרין ביץ'", חוצים את כביש 90 מערבה.

שימו לב לחציית כביש 90! הכביש סואן ומסוכן!

נטפס בשביל העולה לתל רקת. בראש התל עץ חרוב בודד. נטפס אל ראש התל. התצפית ממנו מרהיבה, כל הכינרת פרושה לרגלינו. העבר של תל רקת עדיין לא נחשף, והוא טמון  מתחת לכפות רגלינו. ראשי הקירות העתיקים בכל זאת מבצבצים ורומזים על מה שעדיין לא נחשף.

נרד מהתל צפונה אל השביל היורד לכיוון נחל רקת ונרד בו אל הכינרת.

שוב נחצה את כביש 90 חזרה. מעברו השני של הכביש שער ברזל נעול חום. נעבור בו ונרד בשביל בין עצי ההדרים של הפרדס, על גדת נחל רקת, המוביל אל שביל סובב כינרת. נלך בשביל סובב כינרת דרומה. נעבור בשתי בריכות ההרמה של עינות רקת. מי המעיינות חמימים. הדבר ניכר בחורף כשאדים עולים מהמים. נביעות ילוו אותנו לכל אורך המסלול בצמוד לגדרות של המנזר הרוסי ואכסניית ימק"א. בחוף ימק"א נבחין בכיפת הברזל התופסת את מי מעיין פולייה המליחים. נעבור בחוף   "Bora Bora"  ו"גרין ביץ'", שנקווה כי יזכו לשם עברי בקרוב, ונחזור אל המכוניות המחכות בכביש.

אתרים שבדרך…

תל אל קוניטרה

תל אל קוניטרה הנקרא גם אלקלטיה זוהה על ידי החוקרים עם העיר רקת המוזכרת במקורות. האתר לא נחפר מלבד חפירת בדיקה קטנה בצמוד לכביש 90. מהחפירה ומסקרים שנעשו במקום עולה, שתולדותיה של רקת מתחילים בתקופת הברונזה הקדומה, בתחילת האלף השלישי לפני הספירה. האתר היה מיושב עד תקופת הברזל, במילים אחרות – מהתקופה הכנענית הקדומה לתקופה הישראלית.  על התל יש שפע של חרסים וקירות רבים, המעידים על עברו של התל וממתינים לצאת אל האור  ולספר את  סיפורם. נחל רקת זורם למרגלות התל מצפון מרמת ארבל לכינרת.

המנזר הרוסי וימק"א

במאה ה-19 נרכשו אדמות עינות רקת על ידי הכנסייה הרוסית-פרבוסלאבית. היא הקימה בגדה הצפונית אנטליה, מצתן שאיבה הפועל בכוח בהמה. מי הכינרת נשאבו אל בריכה ומשם אל אמת מים שהייתה בנויה על גבי קשתות. ותיקי הכינרת זוכרים את המתקן בפעולתו עד 1920. בתחילת המאה ה20 נבנתה אכסניית ימק"א – ארגון עולמי לצעירים נוצריים.

עינות רקת

ארבעה מעיינות הנובעים על שפת הכינרת לרגלי תל רקת. מי המעיינות מליחים – בין 1000 ל-4000 מ"ג כלור לליטר. ספיקתם השנתית 11  מליון מ"ק בשנה. בנוסף על ארבעת המעיינות שבחוף יש בקרקע הכינרת עוד שש נביעות. בערבית נקראים המעיינות "אל אלפליה". עוד בתקופה הרומית ניבנו כאן כדי לאפשר השקיה של השדות הסמוכים בריכות הרמה. אלה הן בריכות שנבנו על גבי הנביעות, המים הנובעים מהקרקע ממלאים את הבריכה, וכך אפשר להשקות את השדות בגרוויטציה. על גבי הבריכה הצפונית נמצאה על ידי יצחקי גל כתובת בארמית וזו לשונה: [דכי]רין לטב רבי עלא ואחוי [דיה]בון תלתה דינרין לכנש[תא]  ותרגומה: זכורים לטוב רבי עולא ואחיו שנתנו שלושה דינרים לבית הכנסת. רבי עולא היה אמורא ידוע שחי בטבריה במאה החמישית. אמרתו הידועה היא: "אסתרא בלגינא קיש קיש קריא" בבא מציעה פה ע"ב. לדעת החוקר שמריהו גוטמן, זוהי חמת המוזכרת על ידי יוספוס במסע אספסינוס מטבריה לכיבוש מגדל.

שביל סובב כינרת והקו האדום העליון 208.9-

במסלול זה חלקו הגדול של שביל סובב כינרת עובר מתחת לקו האדום העליון, קרי: כשהכינרת תעלה לגובה שכולנו מקווים לו, בעזרת השם, ובעזרת החיסכון וההתפלה, השביל כאן יוצף. כיצד קורה הדבר, ולמה אנו קובעים בכל זאת את שביל סובב כינרת מתחת למפלס הכינרת?

שביל סובב כינרת עובר בחלקה ציבורית הצמודה לחלקות פרטיות. כך הדבר בצד המערבי של הכינרת בתחומי: טבריה, מגדל והמושבה כינרת. עוד בימי התורכים והבריטים השלטונות הקפידו להשאיר על שפת הכינרת רצועה ציבורית, "מטרוקה".

כשנבנו מפעל החשמל בנהריים וסכר דגניה, עלה המפלס בשני מטרים בערך, והחלקה הציבורית כוסתה מים (ראה, י' גל וד' מרקל, "האם היו מפלסי המינימום של הכנרת בעבר ההיסטורי נמוכים מה"קו האדום?"). מאז בעלי החלקות הפרטיות התרגלו שאין בינם לבין הכינרת דבר. חלק מבעלי החלקות בנו מרפסות שהגדילו את שטחם לתוך הכינרת. מרפסות אלו נמצאות בשטח הציבורי, וכשהכינרת עולה גלי הכינרת מלחכים את הקירות.

מה יהיה עתידו של השביל במקומות אלו, מתחת למפלס? העניין דורש דיון מעמיק. האם צריך המפלס לחזור לרמתו טרם הקמת סכר דגניה (אולי אז יחזור הירדן הדרומי לזרום כמקדם)? אולי יש להקים כאן שביל מוגבה על גבי כלונסאות, או סוללת עפר וקירות אבן?

למטיילים סביב הכינרת התשובה ברורה – אין דרך להגיע אל המעיינות ואל פינות החמד המדהימות הללו ללא שביל סובב כינרת. יש לעשות הכל כדי לשמור את השטחים הציבוריים פתוחים ונגישים לציבור. זוהי מטרתו הראשית של שביל סובב כינרת, לכן מוצע לכם מסלול זה, על אף שהוא אינו מושלם. יש במסלול כמה מעברים קשים וגדרות שעדין צריכים לעבור, אך המאמץ כדאי – זוהי אחת מפינות החמד של שביל סובב כינרת.

המובל המלוח

 אם נבחר ללכת צפונה מנחל רקת נגיע לאחר מעבר בשולי כמה חלקות פרטיות למובל המלוח. כחלק ממפעל המוביל הארצי נתפסו מי המעיינות המלוחים שעל שפת הכינרת. המטרה הייתה להוריד את כמות המלח במי הכינרת ולעשותם ראויים יותר לשתייה. המובל מתחיל בטבחה-עין נור, שם נתפסים המעיינות המלוחים. אמת המובל המלוח זורמת בצמוד לכביש 90, וכיום היא מקורה. בדרך אל הירדן הדרומי היא אוספת גם ביוב בטבריה. בירדן הדרומי זורמים בעשורים האחרונים רק מי המובל המלוח וביוב.