מפגשי מלאכות בנחל מחומרי הטבע
המושבה יבנאל שוכנת בעמק שהתברך בשפע מקורות מים. מעיינות רבים מעטרים את המדרונות וחלקם ממש סמוכים למושבה. נחל שרונה, יובל היורד מעין שרונה סמוך למושב שרונה, זורם במשך כל השנה ממש בין חצרות הבתים וחובר לנחל יבנאל, שופע המים, בין השטחים החקלאיים של המושבה. סמוך לאפיק נחל שרונה נובע מעיין תרפ"ו אשר קיבל את שמו בשל הכתובת "תרפ"ו" החקוקה בבטון המקיף את נקבת המעיין הקצרה, רמז לזמנים בהם שימשו מי המעיין את תושבי המושבה בית גן – היום שכונה של יבנאל. המעיין משמש היום רבים מתושבי המושבה לטבילה, ועבר, יחד עם אפיק הנחל סמוך למושבה, שיקום והסדרת שבילים כמה פעמים בשנים האחרונות, ביוזמת המועצה המקומית יבנאל, רשות ניקוז ונחלים כינרת והקרן לשטחים פתוחים.
רשות ניקוז כינרת רואה חשיבות גדולה לקירוב תושבי המושבה לאוצרות הטבע ושפע המים סביבם, יצירת מערך פעילות ועידוד יוזמות קהילתיות במטרה להעלות מודעות לשמירה על בתי הגידול הייחודים שיבנאל התברכה בהם. הפעילות כוללת תוכניות חינוכיות בבתי הספר במסגרת "שומרי הנחל" בשותפות המשרד להגנת הסביבה, אך גם פעילות בקהילה, עם נוער ועם צעירים.
בשנה האחרונה התגבשה פעילות ייחודית שנרקמה באופן הכי טבעי וזורם, תרתי משמע, מתוך הקהילה. קבוצת נשים שנפגשת באופן קבוע בנחל לכמה שעות של שהייה בטבע, חיבור לנחל דרך עשייה והתנסות במלאכות קדומות מגוונות אשר נסמכו באופן מסורתי על חומרי הגלם המצויים בשפע בנחל – אדמה, קנים, עשבי בר למאכל וכדומה.
את הפעילות יזמה תושבת יבנאל, מומחית למלאכות קדומות ומנחת קבוצות, שמובילה את פעילות שומרי הנחל במושבה מזה כמה שנים יחד עם רשות ניקוז כינרת. הפנייה אל הנשים, נראתה מתבקשת, דרך החיבור הבלתי אמצעי של הנשיות עצמה, הקרבה, החום ההדדי והפתיחות המאפיינת מפגשי נשים, למען יצירת קבוצה מחוברת ומזוהה עם ערכי שמירה על הסביבה והטבע, מכיוונים וגישות מגוונות. הנשים, ברובן אימהות, הן גם המחנכות והמשפיעות על מעגלי הקהילה שלהן, כל אחת בביתה ובקהילתה.
ביקשנו ממאיה שרגא איילי, לספר על המפגשים, על החוויה, התגובות של הנשים והאדוות שהמפגשים מייצרים.
נשים ממגוון גילאים, מגזרים ועיסוקים נפגשות לבוקר של מלאכה בנחל ביבנאל (יובל נחל שרונה). כל מפגש מוקדש לחומר טבעי אחר המצוי באזורנו, ואיתו אנו לומדות ליצור: קליעה, שזירה, הכנת כלים מאדמה, אריגה ועוד. דרך המלאכות אנו מכירות צמחים בנחל ובסביבה הקרובה, לומדות על מגוון החומרים מהם ניתן ליצור, לומדות מתי ללקט ומה הדרך הנכונה לעשות זאת על מנת לשמור על הצמח, ומתחברות לשפע המצוי והזמין, לנחל ולסביבה.
מעגל הנשים המגיעות למפגשים בנחל, מגוון. חלקן חדשות במושבה, חלקן ותיקות. דתיות, חילוניות, עצמאיות. אימהות צעירות לצד פנסיונריות. הנחל הוא של כולן. הנשים יוצרות יחד ומוצאות זמן לדבר ולשתף. יחד מתקרבות לנחל ולטבע ולומדות מלאכות.
בשנים האחרונות, אנו רואים כי יותר ויותר אנשים מגלים כמה מספק ללמוד מלאכה. בני האדם לאורך כל תקופות ההיסטוריה ייצרו לעצמם את הכלים, קלעו את הסלים, הכינו אריגים לבגדים. הייצור היה עצמאי ומהחומרים שמעניק הטבע. התרבות המערבית והקידמה התרחקו מהידע הזה – התרגלנו לקנות כמעט הכול מהמפעל.
אבל הידע של הכנת הדברים קיים בקרבנו. יש עדיין סביבנו אנשים ותיקים בעלי ידע רב במגוון מלאכות. כשניתנת לנו ההזדמנות לעצור לרגע, לגעת בחומר וללמוד מלאכה, אנחנו נזכרים, אולי דרך ידע קדום הטמון בתוכנו, כמה זה יכול להיות מספק לייצר לבד, להכין סל, קערה, לקלוע, לשזור. להסתכל על הדברים בעין אחרת. אני הכנתי, את זה לא קניתי.
וכשזה קורה בתוך הנחל, כשמלקטים את החומרים שסביבנו ומהם מכינים את התוצרים, חוויית החיבור לתוצר, לחומר ולסביבה מועצמת. המפגש האנושי, גם הוא דבר שאנחנו מעריכים ומעריכות יותר אחרי תקופות הסגר והבידוד שעברנו.
במפגשי המלאכות בנחל, אנו נפגשות בעץ "שלנו", עץ השיזף ששרד את השריפות וראה כל כך הרבה זרימות ואנשים בדרך אל המעיין. יושבות על מחצלת, שותות תה ריחני, נושמות. מקשיבות לשקט שבנחל, לשקט שבתוכנו. מתבוננות ביופי שסביבנו, תכלת שמיים וכלנית אדומה, והנה עדר כבשים בא ללחך סביבנו. והתינוקות גם כאן, מוצאים את מקומם בנחת על המחצלת, כי זה כל כך טבעי להיפגש יחד, נשים בטבע. בנחל.
"אני גרה ליד נחל, יש לי מעיין ליד הבית. זה לא מובן מאליו", אומרת אחת המשתתפות.
משתתפת אחרת לא מבינה איך לא הגיעה לנחל מעולם לפני כן… "נולדתי כאן, ואני לא מכירה את המקום הזה…"
חברה אחרת מספרת כמה היא מחוברת למקום הזה ואיך היא אוהבת לבוא לכאן עם התלמידות שלה. הנשים אומרות שצריך להכיר גם לילדים שלהן את הנחל. הן מחליטות לארגן טיול משפחות קהילתי.
מים – מקור חיים. במושבה יבנאל שפע מעיינות שופעים וטבע פראי, ליד הבית. כל כך לא מובן מאליו לגור ביישוב בו יש כמה נחלים וכמה מעיינות, ושהטבע הוא כל כך נגיש. ועדיין לא תמיד זה קל לצאת החוצה, וזמן רב יכול לעבור בלי "שהיית בנחל", בלי שעצרת לרגע לנשום אוויר, לשמוע את זרם המים, להקשיב לציפור ולהסתכל על השמיים. ממש ליד הבית.
לפעמים הנחל הוא כל כך קרוב וכל כך רחוק.
פרויקט מלאכות נשים בנחל מנגיש את הנחל למגוון נשים. ממפגש למפגש הנחל הופך לביתי יותר ומוכר, העונות מתחלפות ואיתן צבעי ההר, ועוד נשים מצטרפות למעגל שנוצר, מכירות שכנות, רוקמות חזונות משותפים, עובדות עם הידיים ורוקמות שותפויות של לב ושל מעשה, שוזרות חיבורים.
מתוך מגוון הקהילות ביבנאל נוצרת אפשרות לבנות קהילה של כלל הקהילות, קהילת נשים שרוצה בטוב ועושה טוב. נבנות שותפויות ויוזמות לשמירה על הנחל, להעלאת המודעות לשמירה על הסביבה ועל ערכי הטבע. יבנאל חוגגת השנה 120 שנים של חלוציות, חקלאות ובנייה, ושל מגוון קהילתי רחב מכל הצבעים והסוגים. זמן לחיבורים.
הסביבה והנחל מחברים את כולנו. אנו מבינים יותר ויותר עד כמה חשוב להתאגד על מנת לשמור ולהיטיב עם הסביבה והטבע, עד כמה חשוב לשמור ולחנך יחד את כל המגזרים להגנה על הטבע, לשמירה על הניקיון, להעלאת המודעות לשמירה על איכות הסביבה ולצמצום נזקי האדם.
במפגשי הנשים נזרעים זרעים, שבתקווה, ינבטו וישגשגו ויגיעו למעגלים השונים של חברות הקבוצה וירבו את הטוב עבור הנחל, המושבה, הסביבה והחברה.
אחת המשתתפות כתבה במכתבה לרשות ניקוז כינרת: "רציתי להודות לכם על העשייה המבורכת ועל שאתם מאפשרים את מפגשי המלאכות בנחל. על ארבע וחצי שעות בילוי אסקפיסטי יוצא דופן ומעצים, של יצירה מופלאה וחיבור חברתי משמח נפש. שמחת החיים ואהבת הטבע והנחל מדבקים. יצאתי מהמפגש עם סלסלה מקסימה, שתהווה עבורי תזכורת משמחת לזמן רב. יישר כוח ותודה".
כן ירבו הפעולות המחברות ושנזכה להשפיע טוב על סביבתנו.
כתבו: מאיה שרגא איילי, נטלי זאבי