נחל סער המפריד בין הגולן לחרמון הינו אחד הנחלים היפים בארץ. רובינו מכירים את מפל סער וחלקינו את מפל רסיסים שליד היישוב עין קיניא והשביל היפיפה שביניהם. נחל סעאר (ההגיה עפ"י תושבי המקום) מתחיל את דרכו באזור גבול ישראל-סוריה, וממשיך לזרום בעמק יעפורי, בינות למטעי הדובדבן והתפוח. בצאתו מהעמק מתחתר הערוץ בתוך תחום היישוב הדרוזי, מסעדה, ובתי הכפר מקיפים אותו על המדרונות.
לאורך שנים שימש הנחל את תושבי הכפר לצרכי שתיה והשקיה, לטחינת קמח ולהנאה. הבתים היו רחוקים ממנו. תושבי הכפר הוותיקים מספרים על בריכה, הנמצאת ממש מתחת לטחנת הקמח ההרוסה, ששימשה את כל הילדים בכפר כמקום בו למדו לראשונה לשחות (בירכת שלוף). בשנים האחרונות, עם הצורך הגובר בקרקע לבנייה, החלו התושבים לבנות ממש על גדות הנחל. טונות של פסולת החלו להיערם בשני צדי האפיק, כדי לייצר משטחים לבניית הבתים החדשים. נחל סער הפך לתעלה צרה, מלאה בפסולת, שמורדותיה מסוכנים ומתמוטטים לעיתים קרובות עם הזרימה החזקה. הטיול הרגלי לאורך נחל סער, בחלק זה היה חסום, מסוכן ולא אפשרי.
רשות ניקוז ונחלים כינרת, גייסה מהקרן לשטחים פתוחים של המשרד להגנת הסביבה מימון לשיקום נחל סער בקטע מגשר התאומים (על הכביש המחבר בין מסעדה למג'דל שמס) ועד בית המשאבות, סה"כ כקילומטר, במטרה להחזיר את הנחל לקדמותו, לתת מקום של פנאי ונופש לתושבי הכפר, לקדם תיירות על גדותיו וכמובן לאפשר לכלל המטיילים לטייל לכל אורך הנחל. לתכנון הפרויקט גויס משרד ליגם – פרויקטים סביבתיים.
המתכנן החל בעבודת התכנון הפיזי והציע לנקות את דפנות האפיק ולהעביר שביל להולכי רגל, כולל נקודות תצפית, בגובה הבתים, על הגדה הדרומית של האפיק.
שיתוף ציבור
הצעד הראשון לשיתוף הציבור ולהעלאת המודעות לחשיבות השמירה על נחל סעאר היה פסטיבל מקומי, שאורגן על ידי בית הספר התיכון שביישוב, בהנהלת גב' נג'אח איברהים, ורכז הפרויקט סעיד ספדי. הפסטיבל היה חלק מתוכנית לימודים מתמשכת לשמירת טבע בכלל ועל נחל סער בפרט. הפסטיבל ארך יומיים, בהם הגיעו תושבי הכפר ותלמידים מכל האזור ללמוד על הנחל ולסייר בו, תוך שימת דגש על חשיבותו ועל ערכי הטבע המיוחדים שבו.
הצעד השני היה לזהות ולהבין את הרגישות העלולה להיווצר בתחילת הפרויקט, אם לא ינקטו צעדים בוני אמון עם האוכלוסייה המקומית מראש. היה חשש מהתנגדויות בכמה רמות: ברמה הפרטית (תושבים שחוששים שבשטחם הפרטי פוגעים), ברמת הכפר והן ברמה המדינית, וזאת לנוכח מעמד הכפר הדרוזי מסעדה ותושביו בארץ. היה חשש מהתנגדות פעילה והיו אף אינדיקציות שהצביעו על התנגדויות פוטנציאליות. לצורך התמודדות עם הנושאים הרגישים הוחלט לערוך תהליך של שיתוף ציבור ולעבוד עם הקהילה המקומית בתהליך מקצועי ומובנה ובעזרת אשת מקצוע שגויסה למטרה זו. מטרות התהליך השיתופי היו:
1. יצירת שותפויות והסכמות של בעלי העניין לגבי התכנון ומניעת התנגדויות בתהליך התכנון והביצוע.
2. גיוס בעלי העניין לטפח ולשמור על האתר בעתיד.
בשלב זה הוחלט על השהייה זמנית של התכנון ובחינתו מחדש, לאור תוצאות התהליך השיתופי.
לאחר מכן אותרו בעלי העניין, שעשויים להיות מושפעים מהפרויקט. האיתור והמיפוי נעשה גם בעזרת לילא איברהים, תושבת מג'דל שמס שעובדת שנים רבות בכפר מסעדה ומעורה בחיי הקהילה. האיתור הביא לזיהוי של שלושה מעגלים של בעלי עניין, שלכל אחד מהם תוכננה (בהמשך) פעילות מותאמת:
מנהיגות מקומית – במסעדה יש שני סוגי מנהיגות: מסורתית ומנהיגות פורמאלית:
המנהיגות המסורתית – כוללת את זקני היישוב "הוואקף", כשבעה נציגים מהיישוב. הם אלה שמנהיגים בפועל והם אף קבעו וחילקו את הקרקעות לבנייה, לבני הכפר, על שפת נחל סער.
מנהיגות פורמאלית – ליישוב יש ראש מועצה מקומית ממונה (שכן התושבים בחרו שלא להשתתף במערכת הבחירות הישראלית), מהנדס מועצה וועדה מקומית לתכנון ובנייה.
תושבים הגרים על שפת האפיק (קו ראשון) – סה"כ כ־30 יח"ד שבנויות משני צידי הנחל, בבתים פרטיים, חלקן על גבי תשתית ערימות הפסולת. לטענתם, שטחם הפרטי מגיע עד קו המים, באישור הוואקף.
כל תושבי הכפר מסעדה – שהנחל מהווה בעבורם מקום לפנאי, נופש ושמירת מורשת.
הצעד הבא כלל עבודה אינטנסיבית עם בעלי העניין המשמעותיים ביותר שהם חברי הוואקף. הנחת העבודה הייתה, שאם הם ישוכנעו בחשיבות הפרויקט ויראו בו משמעות, הרי ששאר בעלי העניין ילכו בעקבותיהם.
כבר בסבב ההיכרות הראשון עם חברי הוואקף, שנערך במשרדם בכפר, נערכה שיחה ברוח נוסטלגית, בה סיפרו על ילדותם בנחל, על "בריכת השחייה" בה למדו כולם לשחות, על טחנת הקמח ובעיקר התגעגעו למקום הנקי, עם המים הזורמים והשקט. מיד לאחר מכן הביעו כל חברי הוואקף תמיכה בפרויקט ואמרו שיסייעו ככל יכולתם. מבחינת הצוות זו הייתה פריצת דרך מפתיעה ומעודדת.
בפגישות הבאות, הצוות המקצועי ערך סיורים עם חברי הוואקף והחל לגבש מחדש את תוואי השביל. עיקר תשומת הלב הופנתה לשמירה על פרטיות התושבים וצמצום הפגיעה בשטחם הפרטי, וכן חיפוש אחרי מנופים לשיתופי פעולה עם התושבים.
יש לציין, שעצם קיום סיורים משותפים של הצוות ושל אנשי הוואקף היווה מסר בפני עצמו. כל הגרים על גדות הנחל צפו וראו את הסיורים, חלקם אף יצאו והשתתפו בסיור, וכך המסר החל לחלחל לתושבים, כשהמנהיגות המקומית מגבה אותו בנוכחותה והשתתפותה.
חברי הוואקף לקחו על עצמם לשוחח עם תושבי ה"קו הראשון" ולשכנע אותם בחשיבות הפרויקט, מה שהוכח כהצלחה בתהליך הביצוע.
בנוסף, חברי הוואקף ביקשו מהצוות לשלב בשיקום הנחל גם את הגשר (האירי) לכלים חקלאיים, שנמצא בקצה המערבי של הפרויקט. גשר זה חשוב מאוד לתושבים לצורך מעבר לחלקות שנמצאות על המורדות הצפוניים של הנחל והבטחת שיקומו יכולה לעזור לתושבים להסכים לפרויקט. הצוות הסכים וכלל את שיקום הגשר בפרויקט וכן נענה לבקשת המנהיגות להיעזר בקבלן מקומי לביצוע העבודות ובכך לתרום לכלכלת המקום. הקבלן שנבחר, סאלח זהוה, הינו תושב הכפר הסמוך בוקעתא, שמכיר ומוכר גם במסעדה והוא תרם רבות לביצוע העבודה ולקשר הטוב עם שכני הנחל.
תוואי שביל מותאם
העבודה עם הוואקף הניבה תובנות חדשות ובהם ההבנה שכל התושבים ישמחו אם ינקו "להם" את הנחל, אך לגבי השביל יש לנקוט במשנה זהירות ולהתוות לו תוואי אחר עפ"י מה שנקבע בשיתוף חברי הוואקף.
התוואי החדש שתוכנן עקב בצד אגודל עם התושבים, כולל רק שביל להולכי רגל (ולא לרכב כפי שהיה בתחילה), שרובו עובר על הגדה הדרומית של הנחל, בחלק התחתון של האפיק ולא בגובה הבתים, כל זאת כדי למנוע הפרעה לתושבים ולפרטיותם. רק בחלק המזרחי, בסמוך לגשר נבי איליא השביל עובר בצד הצפוני. גשר אבן קשתי להולכי רגל יחבר בין שני החלקים של השביל.
בנוסף, הוסכם לנסות לשקם את הבריכה המיתולוגית שליד טחנת הקמח (שמכוסה עפר). לאורך השביל מתוכננים להישתל עצים ושיחים שאמורים להוות חוצץ ולאפשר פרטיות לתושבים וכן להחזיר חלק מהצמחייה הטבעית לנחל.
הביצוע
עבודות השיקום החלו בפברואר 2020 ואמורות להסתיים עד סוף שנת 2020. לפני כניסת הכלים לעבודה הוכנו שלטים מאירי עיניים בערבית ועברית, שמודיעים על תחילת העבודה .הקבלן המקומי החל לפנות את הפסולת ולהרחיב את ערוץ הנחל. העבודה לוותה בשיחות ותיאומים שלו עם כל משפחה ומשפחה שגרה על הגדות. עצם היותו בן המקום, עזר לו לקדם את הפרויקט ותרומתו לביצוע ולהסכמות הינה גדולה מאוד.
סה"כ הוצאו מהאתר יותר מ־100 משאיות של פסולת במשקל של כ־1500 טונות. נסלל שביל באורך 500 מטרים כולל גשר והוכשר גשר למעבר טרקטורים.
סיכום שהוא רק התחלה
ליווי השיקום על ידי בעלי העניין ביישוב היווה את המטרה הראשונה בתהליך שיתוף הציבור. מטרה זו הושגה במלואה בעבודה מדויקת שזיהתה את בעלי העניין המרכזיים והפעילה אותם לטובת הפרויקט, משלב התכנון ועד הביצוע. המטרה השנייה הינה יצירת מחויבות של בעלי העניין לקחת אחריות ולשמור על הנחל לאורך זמן.
כדי להשיג מטרה זו, מקודם בימים אלה צוות יישובי לשמירה על ערכי הטבע שנמצאים סביב כפר מסעדה בכלל ועל נחל סער המשוקם בפרט. להובלת הצוות נבחר מנהל מח' החינוך ביישוב, מר עסאם ספאדי. בצוות משתתפים בני נוער, נשים וגברים, צעירים ומבוגרים, תושבים הגרים ליד הנחל וכאלה שרחוקים ממנו. הצוות בחר להעלות את המודעות לחשיבות הנחל ושמירה עליו בכלים שונים, כמו כן שם לו כמטרה להביא את הקהילה לחנוכת השביל, לנטיעת עצים ויצירת תחושת שייכות מחודשת לנחל. אחת המשתתפות סיכמה את תחושותיה וכוונותיה לגבי המשך הפעילות בנחל. היא מסכמת בצורה מיטבית את רוח הקבוצה ואולי היא הסנונית שמעידה על המשך הפעילות: "זכרונות מהילדות שצפו ונתנו תחושת מוטיבציה לשמור ולנצל האזור לעתיד טוב יותר ויפה".
נחל סער יחזור להיות בקרוב פנינת טבע ייחודית, שזכתה לשיקום ושדרוג, תודות לשיתוף אמיתי של התושבים המקומיים בתהליך התכנון ובביצוע הפרויקט.