בינואר 1986 שני אחים, יובל ומשה לופן, בניו של דייג ותיק מגינוסר וחובבי ארכיאולוגיה, שוטטו על חוף הכינרת. לאחר שנים של בצורת המים נסוגו וחשפו כברת חוף רחבה. לפתע ראו האחים מטבע עתיק ועוד אחד. הממצא עורר את סקרנותם. הם התקדמו ומצאו מסמרים עתיקים, ואחריהם הסתמנו קווי מתאר של דופן ספינה. כך החל הסיפור המופלא של הסירה העתיקה.
מנדל נון ז"ל, חוקר הכינרת ודייג ותיק מעין גב, הוזמן לראות את הממצא. הוא חשף בעדינות קטע מדופן הסירה, הבין שהיא עתיקה, וביקש לקרוא לרשות העתיקות. מנכ"ל רשות העתיקות הגיע למקום. לאחר דיונים והעלאת חששות – מפלס המים יעלה ויכסה את הסירה; הטרקטורים הנוסעים על החוף עלולים לפגוע בה; השמועה עליה תתפשט, סקרנים יגיעו, ייקחו "מזכרות" וישחיתו את הסירה – הסכים המנכ"ל שיש להתחיל בחפירה מיידית.
נשלחו שני ארכיאולוגים מרשות העתיקות לבושים בחליפות צלילה מיותרות. הסירה הייתה שקועה ומוגנת בטיט שלחוף האגם. לאחר שניקו השניים חול ליד הדופן, קפצו משמחה: הסירה עתיקה, והיא נבנתה לפי השיטה "שקע וסין". קשת, הנושאת לפי האמונה תקווה ובשורות טובות, הופיעה בשמיים.
הארכיאולוגים הנלהבים, בסיוע של מתנדבים רבים, חילצו את הסירה תוך אחד-עשר ימי חפירה. הועלתה סברה, שהסירה עתיקה היא מתקופתו של ישו. השמועה עשתה לה כנפיים. סקרנים מהארץ ומחו"ל הגיעו לראות את הסירה.
השגרירות האמריקאית הטיסה לארץ פרופ' מארה"ב, מומחה לסירות עתיקות. הוא בדק את הסירה ואישר, שאכן היא סירה עתיקה.
הסירה תוארכה כבת 2000 שנה בעזרת כלי החרס שנמצאו איתה, בדיקת פחמן 14 וטכניקת הבנייה. היא פותחת צוהר לעבר תקופה היסטורית מיוחדת, שבה היו חופי האגם רקע לפעולותיו של ישו ושל תלמידיו. אולי זוהי דוגמה לאחת הסירות שנזכרת אצל ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בתיאורו את קרב מגדל במרד הגדול של היהודים ברומאים. יש לציין, שבכנסייה בכפר נחום יש פסיפס של סירה מתקופתה של הסירה העתיקה, שנמצא במגדלא.
עפ"י השרידים שנתגלו נאמדו אורכה של הסירה העתיקה ב-8.2 מ', רוחבה ב-2.3 מ' וגובהה ב-1.2 מ'. הוערך, לפי גודלה, שהיא הושטה בידי צוות של חמישה אנשים בסיוע מפרש ושני זוגות משוטים. היא שימשה, כנראה, לדייג ולהובלות. הסירה נבנתה בשיטת בנייה עתיקה: תחילה נבנתה המעטפת, אחר כך הותאמו הצלעות. החיבורים בין הלוחות הם של שקע וסין. הצלעות חוברו לגוף עם מסמרי ברזל. זוהו שנים עשר סוגי עץ ששימשו לבנייתה. עצים אלו נשתלו בשדרה שבכניסה לבית אלון.
בתחילת חודש פברואר החל מפלס הכינרת לעלות. עלה חשש שהסירה תתכסה במים. הארכיאולוגים פנו לאורטי ולשלומקה ממנהלת הכינרת בבקשה לעצור את המפלס העולה. הבקשה הגיעה מנשיא המדינה ומשר החקלאות. עלתה מחשבה לפתוח את סכר דגניה כדי להוריד את המפלס. בסוף נמצא פתרון – צוות ממנהלת הכינרת הביא שתי משאבות חזקות כדי לשאוב את המים מהבור שהלך והתמלא. כמו כן מחפרון של המנהלת הכין חומת מגן, בנוסף לשקים שמולאו בחול על ידי ילדי גינוסר והונחו בין הסירה למים.
בגלל חולשת קורות העץ של הסירה, שעם השנים הפכו רכות ורוויות מים, נעטפה הסירה במעטפת אשר כללה תמיכות פיברגלס וקצף פוליאוריתן. כדי שהסירה תצוף, מילאו את בור החפירה במים שנשאבו מן הכינרת. אכן, הספינה עמדה במבחן וצפה.
הובא מחפרון מן החולה על ידי מנהלת הכינרת, שפתח את בור החפירה לים. הסירה החלה לשוט לקול מחיאות הכפיים הנלהבות של הקהל, שבא לחזות בנס. הסירה העתיקה הושטה על הכינרת לבריכת שימור מיוחדת בבית יגאל אלון שגינוסר.
שימור הסירה ארך ארבע-עשרה שנה, והוא נועד להכינה לתצוגה בתנאי מוזיאון רגילים. תהליך השימור כלל את חיזוק העץ בשעווה סינתטית ואת ייבושו, תוך מניעת עיוותים והתפוררות. השימור לווה בקשיים רבים מאוד ובתקלות לא מעטות. לא הייתה דוגמה לשימור כזה בארץ. הוא נוהל על ידי אורנה כהן משמרת העתיקות, שהצליחה להתגבר את הקשיים ועל התקלות הבלתי צפויות.
בפברואר 2000, בדיוק ארבע-עשרה שנים מיום תחילת החפירה, הועברה הסירה ממבנה השימור לאולם תצוגת הקבע. גם היום נדרשים תנאים מוקפדים לשמירה על הסירה העתיקה – לחות וטמפרטורות קבועות ביום ובלילה, בחורף ובקיץ.
חוויית הסירה העתיקה היא חלק ממכלול תצוגות בבית יגאל אלון המוקדשות לאדם בגליל.
בסוף חודש יוני נערך בבית יגאל אלון אירוע חגיגי במלאת 25 שנה לגילוי הסירה. באירוע הוצג כל התהליך המרתק של גילויה ושימורה. הארכיאולוג התת-ימי, קורט רווה, סיפר על ההד הרב שעורר גילוי הסירה בעולם.
* רוב המידע שבכתבה באדיבות הנהלת בית יגאל אלון