ד"ר דרור בן-יוסף – רשות הטבע והגנים
עיר בשם 'גולן' נזכרת במקרא ארבע פעמים כעיר בחבל הבשן, בתחומו של חצי שבט מנשה, שהתיישב בעבר הירדן המזרחי: "… וְאֶת־גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי" (דברים ד, מג). גולן נודעה גם כעיר מקלט, שעלתה בגורל משפחת גרשון: "וְלִבְנֵי גֵרְשׁוֹן, מִמִּשְׁפְּחֹת הַלְוִיִּם מֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ, אֶת גלון [גּוֹלָן] בַּבָּשָׁן וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת בְּעֶשְׁתְּרָה [עשתרות] וְאֶת־מִגְרָשֶׁהָ, עָרִים שְׁתָּיִם (יהושע כא, כז).
שנים רבות ניסו החוקרים לזהות בשטח את מקומה של העיר 'גולן' בבשן' ויש להודות שעד היום, חרף שפע האזכורים במקורות הכתובים ומחקרי השדה, אין בידינו ראייה חד משמעית לזיהוי המקום.
השם המקראי 'גולן בבשן' מלמד שבתחום ארץ ישראל, סוריה ולבנון נודעה עיר או ערים נוספות בשם 'גולן' והתוספת 'בבשן' נדרשה לצורך בידולה מעיר או ערים אלה. השם 'גולן' מוכר כבר בשפות הכנעניות כפי שעולה ממכתב אל־עמארנה (מספר 185) מהמאה ה־14 לפסה"נ, בו נזכרת עיר בשם 'גלנ' בתחום בקעת הלבנון, שנכבשה לכאורה על ידי העפירו.
זיהוי רמת הגולן של ימינו בתחום הבשן נרמז בספר דברים, הקושר בין שבט דן (שעלה צפונה) לחבל הבשן: "דָּן גּוּר אַרְיֵה, יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" (לג, כב).
גבולות חבל הבשן אינם ידועים לאשורם, אך ברור שיש לאתרו ממזרח לירדן בתחום סוריה של היום והגולן בתוכו. בירת החבל, לפי המקרא, הייתה עשתרות המזוהה עם תל עשתרה ממזרח לירמוך. כמה מערי הבשן נזכרות ברשימתו של תחותמס ה־ג' (מספר 30-21) מהמאה ה־15 לפסה"נ וגם במכתבי אל־עמארנה (מספר 205-201). בתיאורי המקרא נודע הבשן כאזור עשיר ושופע, שביסס את כלכלתו בעיקר על גידולי בקר: "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, עִם־חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים בְּנֵי־בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם־חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה; וְדַם־עֵנָב, תִּשְׁתֶּה־חָמֶר" (דברים לב, יד). "אֵילִים כָּרִים וְעַתּוּדִים פָּרִים, מְרִיאֵי בָשָׁן כֻּלָּם" (יחזקאל לט, יח).
מקור השם 'בשן' מובן מהמילה בת'ן, שפירושה באוגריתית וערבית הוא נחש (בשיכול אותיות ב-פ, ש-ת) ובעברית פירושה 'פתן' = נחש, כגון: "עַל־שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ, תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהילים צא, יג). ייתכן ולאור זאת ניתן לפרש גם את שמו של עוג מלך הבשן מארץ הרפאים כ'עוג מלך הנחש'. פירוש נוסף ל'בשן' מסתמך על המילה הערבית בת'נה, שפירושה הוא קרקע שטוחה הראויה לעיבוד חקלאי.
אוזביוס, הבישוף של קיסריה בן המאה הרביעית לספירה, שעסק בזיהוי יישובים מקראיים בימיו, כתב בספרו 'האונומסטיקון' (ספר השמות) תחת הערך גולן: "והיום כפר גדול מאד הנקרא גַוְלון בבשן וגם הפלך נקרא בשם הכפר".
בתלמוד נשתמר מקור המציג את הגולן כעיר מקראית ולא כחבל ארץ: "שלש ערים הפריש יהושע בארץ כנען והיו מכוונות כנגד שלש שבעבר הירדן כשתי שורות שבכרם: חברון ביהודה כנגד בצר במדבר; שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד; קדש בגליל כנגד גולן בבשן" (תוספתא מסכת מכות, ג, ב').
הראשון שהציע זיהוי בשטח לעיר המקראית 'גולן בבשן' היה גוטליב שומכר, מהנדס וארכיאולוג, שזיהה את העיר בסח'ם אל ג'ולן, בירמוך הסורי (אגב, באזור זה התיישבו יהודים מרומניה בשנת 1890 מטעם אגודת 'חובבי ציון', אך אלה נטשוהו עקב התעמרות השלטון העות'מאני והתושבים המקומיים). למעט השתמרות השם (ג'ולן) אין המקום מתאים לזיהוי עם העיר גולן בשל העדר ממצא ארכיאולוגי מתאים מתקופת הברזל.
יהונתן בן עוזיאל תרגם וזיהה את 'גולן בבשן' בכפר בשם דברא. צבי אילן ז"ל בחן את זיהוי העיר גולן בכפר דבוריה שבצפון מערב הגולן, אולם לדעתו העדר ממצאים הקדומים לתקופה הרומית בדבוריה אינם מאפשרים את הזיהוי.
במדרש תנחומא מזוהה ה'גולן בבשן' עם היישוב סלוקיה. מקור השם סלוקיה, ככל הנראה, בממלכה הסלאוקית (ששלטה בארץ בראשית המאה השנייה לפסה"נ), אולי בתקופתו של המלך סלאוקוס הרביעי (ראו: מדרש תהילים ט, ח).
בעקבות זאת הציעו מספר חוקרים (כגון יצחק מיטליס ואחרים) לזהות את 'גולן בבשן' בתל סלוקיה (שלצד עין סלוקיה, כ־3 ק"מ דרומית-מזרחית לקצרין, על כביש 87). סביב עינות סלוקיה נבנה לימים הכפר הסורי קצביה אל־ג'דיידה, אך השם השתמר במעין.
תל סלוקיה נסקר במסגרת 'סקר החרום' לפני 50 שנה ונתגלו בו שרידי חומה היקפית וחרסים, שזמנם – תקופת הברונזה הקדומה. היישוב בתל, ששטחו כ־30 דונם, התבסס על מעין סלוקיה, שהיווה מקור מים משמעותי לתושבי המקום לאורך כל התקופות. בתל סלוקיה נערכו בעבר חפירות ארכיאולוגיות מצומצמות על ידי קלייר אפשטיין וצבי מעוז, ולפני כעשור על ידי אורן זינגבוים. החפירות העלו ממצאים מתקופת הברונזה הקדומה, תקופת המקרא ועד לתקופה הרומית.
יישוב בשם סלוקיה נזכר אצל יוסף בן מתתיהו בשני הקשרים עיקריים: א. פעם אחת כעיר בגולן: "… הערים סוֹגַנִּי סלוקיה, וכֻלן הן ערי הגולן, וסוגני היא בארץ הנקראה הגולן העליון וגמלא – בגולן התחתון; וסלוקיה בקרבת יאור סמך. …ועם יושבי סוגני וסלוקיה כרת אגריפס ברית־שלום בראשית המרד" (מלחמת היהדים, ד, א, א). ב. פעם נוספת נזכר המקום ככפר מבוצר באופן טבעי, שנבנו בו חומות על ידי יוספוס לקראת 'המרד הגדול' (חיי יוסף, לו, 187). מקורותיו של יוסף בן מתתיהו מרמזים אולי על שני יישובים שנשאו את השם סלוקיה – עיר בגולן העליון היושבת קרוב לאגם החולה (יאור סמך) ו"כפר מבוצר" בגולן התחתון.
זיהוי העיר המקראית 'גולן בבשן' בתל סלוקיה מסתמן כרגע כאפשרות סבירה, לאור הממצא הארכיאולוגי מתקופת הברזל. לזה מצטרפים גודל האתר, שפע המים הזורמים המאפשרים קיום של עיר משגשגת והסתמכות על חלק מהמקורות ההיסטוריים. ייתכן ובימי המקרא (תקופת הברזל 2-1, מאות 12-8 לפסה"נ) שכנה כאן העיר 'גולן בבשן', ששימשה כעיר מקלט לבני חצי שבט מנשה. אפשר והעיר נפגעה במאבקי ארם-ישראל (מאות 9-8 לפסה"נ) ולאחר חורבן ישראל בידי אשור (721 לפסה"נ) ננטשה, ושמה הדומיננטי ניתן לכל חבל הגולן (כדוגמת העיר שומרון וחבל השומרון). בתקופה ההלניסטית הוקם על חורבותיה יישוב חדש בשם סלוקיה.