בימים אלו, כאשר הצפון הירוק והזורם שלנו מתמודד עם אתגרים חסרי תקדים, אנו עדים למציאות מורכבת ומטלטלת. קיבוצים, יישובים ואפילו העיר קריית שמונה, מפונים ברובם לאזור הכינרת, בורחים מהפגזות, שריפות והרס של בתיהם לצד בתי גידול טבעיים ורגישים המהווים את נוף חייהם. למרות הכאוס והאי-ודאות, הטבע, ובמיוחד באגן ההיקוות של הכינרת על נחליו ומעיינותיו, ממשיך להוות עוגן ומקור נחמה עבור רבים.
החינוך הסביבתי, שתמיד היה חשוב, הופך כעת לקריטי יותר מתמיד. הוא אינו עוסק רק בשמירת הטבע, אלא גם בבניית חוסן אישי וקהילתי. כאשר אנשים מוצאים את עצמם תלושים מבתיהם, החיבור לסביבה הטבעית יכול לספק תחושת המשכיות, יציבות ותקווה.
הנוער, שלעתים קרובות נושא את הנטל הרגשי הכבד ביותר בזמנים אלו, זקוק במיוחד לקשר הזה עם הטבע. פרויקטים של שיקום נחלים, ניטור מעיינות או אפילו סיורים מודרכים באזורים הפחות מוכרים סביב הכינרת, יכולים לשמש ככלי טיפולי רב עוצמה; הם מאפשרים לצעירים לראות מעבר למציאות המיידית, להבין את מחזוריות הטבע ולהאמין בהתחדשות.
קהילות שהועתקו מבתיהן מוצאות בכינרת ובסביבתה מרחב המזכיר את הבית שנותר מאחור. המים הזורמים, הצמחייה והנופים מהווים גשר רגשי, מחברים בין העבר, ההווה והעתיד. זוהי הזדמנות לחזק את הקשר בין האדם לאדמה, גם כשהאדמה של הבית איננה נגישה.
מעורבות בפרויקטים סביבתיים, גם אם קטנים בהיקפם, יכולה להעניק תחושת שליטה בזמנים של חוסר אונים. ניקוי חופים, שתילת עצים או אפילו תיעוד השינויים בטבע – כל אלה הם דרכים להשאיר חותם חיובי, לומר "הייתי כאן, ואכפת לי".
חשוב להדגיש כי החינוך הסביבתי בתקופה זו צריך להיות רגיש ומותאם. הוא צריך להכיר בכאב ובאובדן, אך גם לטפח תקווה. עליו לאזן בין הצורך בפעולה לבין הצורך במנוחה ורפלקציה. הטבע עצמו יכול ללמד אותנו שיעור חשוב: גם אחרי השריפה הקשה ביותר, החיים מוצאים דרך לצמוח מחדש.
בסופו של דבר, החיבור לטבע ולסביבה הקרובה הוא לא מותרות, הוא צורך בסיסי, במיוחד בזמנים קשים. הוא מזכיר לנו שאנחנו חלק ממשהו גדול יותר, שהחיים ממשיכים למרות הכל. עבור הקהילות המפונות, הנחלים והמעיינות של אגן הכינרת הם לא רק מקורות מים; הם מקורות של תקווה, של המשכיות ושל אמונה בעתיד טוב יותר.
ברשות הכינרת, החינוך הסביבתי והחיבור הקהילתי נמצאים בלב תשומת הלב גם בשגרה, אך ביתר שאת בימים קשים אלו, בהם לצד השטחים הפתוחים שסובלים מנזק והרס רחב היקף כתוצאה מהמלחמה, נמצאים התושבים שהם הסובלים ביותר. מחודשי המלחמה הראשונים, מלווה רשות הכינרת את התושבים המפונים ככל יכולתה, באמצעות יצירת מרחבים של עבודה בטבע ועם הטבע; דרך פעילות בבתי הספר של המפונים, בדגש חינוך סביבתי סביב המים של הלב והמים של הטבע; דרך מפגשי סדנאות להפוגה ולקירוב, לתושבים במלונות – מפגשים המכניסים את הטבע אל המלון ואל הלבבות, מזכירים את האדמה והנוף של הבית ומאפשרים מגע קרוב דרך מלאכה או עשייה, עם חומרי טבע שמקורם בנחלים ונופי הטבע העשירים של הצפון היפה.
תוכניות רשות הכינרת לחיזוק הקשר טבע וקהילה בשנת תשפ"ה
ביסוס שותפויות במרחב ושימור הפעילות הקיימת לצד יוזמות חדשות
רשות ניקוז ונחלים כינרת מדגישה את נחישותה להמשיך ולקיים את פעילותה גם, ואולי אף ביתר שאת, בתקופות מאתגרות אלו. למרות הקשיים והמחסור במשאבים ובכוח אדם, הרשות מחויבת להמשיך את עבודתה החיונית בשמירה על הסביבה ובחיזוק הקהילה. לשם כך, הרשות נשענת על שיתופי פעולה הדוקים עם שותפיה הרבים. בראשם, עומד המשרד להגנת הסביבה, לצד גופים ירוקים נוספים כמו רשות הטבע והגנים, קק"ל והחברה להגנת הטבע. שיתופי פעולה אלו כוללים גם עמותות סביבתיות מקומיות, מועצות מקומיות באגן הכינרת, גופים אקדמיים ועוד גורמים רבים. באמצעות מאמץ משותף זה, הרשות מצליחה לא רק לשמר את פעילותה, אלא אף להרחיב ולהעמיק את השפעתה, תוך יצירת מודל של אחריות סביבתית וחברתית משותפת. בכך, היא ממשיכה להוביל את הדרך לעתיד בר-קיימא עבור אזור הכינרת ותושביו, גם בעתות משבר.
תוכנית "שומרי הנחל" מתרחבת
אחת התוכניות המרכזיות של הרשות, "שומרי הנחל", ממשיכה לפעול בבתי הספר באזור ומרחיבה את פעילותה גם לבתי ספר זמניים שהוקמו עבור מפוני הגליל העליון וקריית שמונה, במרחב אגן הכינרת. בשנת תשפ"ד פעלה התוכנית במעל 100 קבוצות ברחבי האגן ובשנת תשפ"ה התוכנית מתוכננת להתרחב לקבוצות נוספות, הן בבתי הספר הקבועים בתוכנית והן בבתי ספר שנפתחו לקהילות המפונים וקהילות גליל עליון אשר לא פונו אך מוסדות החינוך הורחקו מאזור הסכנה.
התוכנית מזמנת לתלמידים הזדמנות ייחודית להכיר מקרוב את המערכות האקולוגיות של הנחלים, לפתח מודעות סביבתית וכישורי מנהיגות. באמצעות פעילויות אלו, התלמידים רוכשים כלים להתמודדות עם אתגרי התקופה ומפתחים תחושת אחריות כלפי סביבתם.
קהילות מתחברות לטבע
במקביל, הרשות ממשיכה לפעול בקרב הקהילות המקומיות, במטרה לקרב את התושבים לטבע הסובב אותם. הפעילויות מתמקדות בעידוד אחריות קולקטיבית לשמירה על הסביבה, בדגש מיוחד על הנחלים והמעיינות הסמוכים ליישובים. חיבור זה לטבע מספק לתושבים מקור של השראה, התחדשות ופרספקטיבה רחבה יותר על החיים. רשות הכינרת מתכננת במהלך תשפ"ה להמשיך את הקשר שלה עם קהילות סביב האגן ולחזק וליזום פעילות מחודשת עם מגוון נוסף של יישובים וקבוצות עניין, באזורים בהם בטוח לפעול בשטחים הפתוחים. באזורים סמוכי גבול, מציעה הרשות פעילות בתוך האזורים המוגנים לקבוצות נוער, פעילות בלתי פורמלית וכן למבוגרים מעת לעת.
קורסים מגוונים ליצירת קהילות נחל
אחד הפרויקטים המרתקים של הרשות הוא סדרת קורסים המתמקדים בנחלים ובמעיינות. מטרת הקורסים היא ליצור "קהילות נחל" אזוריות – קבוצות של תושבים המתאספות סביב נחל משותף ומפתחות זיקה עמוקה אליו. הקורסים מציעים מגוון פעילויות, החל ממלאכות קדומות ועד לטיולים וחקר מדעי של הסביבה. פעילויות אלו מחזקות את תחושת השייכות של המשתתפים, מספקות הזדמנויות ליצירת קשרים חברתיים משמעותיים, ומעודדות יוזמות מקומיות לשמירה על הסביבה.
מעורבות קהילתית ארוכת טווח
התוצאה של מכלול הפעילויות הללו היא יצירת קהילות מקומיות בעלות זיקה חזקה לנחלים שלהן. תושבים שהשתתפו בתוכניות מדווחים על תחושת שייכות מוגברת ורצון לקחת אחריות על הסביבה הטבעית. מעורבות זו תורמת לתחושת משמעות ומטרה, ומסייעת ביצירת מרקם חברתי חזק ועמיד.
מבט לעתיד
עם תחילת שנת תשפ"ה, רשות ניקוז ונחלים כינרת מתכננת להרחיב עוד את פעילותה, תוך התאמה לצרכים המשתנים של הקהילות באזור. המטרה היא לטפח דור חדש של אזרחים מעורבים, המבינים את חשיבותה של הסביבה הטבעית ופועלים באופן אקטיבי לשמור עליה. באמצעות שילוב של חינוך, מעורבות קהילתית ופעילות מעשית, הרשות מובילה מהלך משמעותי לחיזוק הקשר בין האדם לטבע, ולבניית עתיד בר-קיימא לאזור הכינרת ונחליה.
נטלי זאבי.