נהר הירדן

שם עברי: נהר ירדן (יתכן שמקור השם הוא יורד מדן)
שם ערבי: נהר אל אורדון
נ"צ לראש הנחל: 2581/7880
נ"צ לשפך הנחל: 2529/6302
אורך הנחל: כ־250 ק"מ
שטח אגן ההיקוות: כ־1531 קמ"ר עד הכניסה לכינרת: 16,800 ק"ר עד שפך ים המלח
יובלים עיקריים: נחל חרמון, נחל שניר, נחל דן, נחל הירמוך, נחל תבור, נחל חרוד, נהר יבוק, נחל תרצה.

גדול הנהרות בישראל. אורכו כ־250 ק"מ וספיקת מימיו כ־500 מיליון ממ"ק/שנה. בעבר הייתה ספיקתו כפולה. נהר הירמוך הנשפך אליו מדרום לכינרת תרם לזרימתו עוד כ-480 מיליון ממ"ק/שנה, אך כיום מנוצלים מי הירמוך ברובם. כיוון זרימתו של הירדן אף הוא לא שגרתי, מצפון לדרום. בישראל רק שני נחלים שמהלכם אורכי – הירדן (מצפון לדרום) ונחל הערבה (מדרום לצפון).
תיאור זה מתייחס לקטע הירדן ממוצאו מהכינרת ועד שפך נחל יששכר.

נהר הירדן יוצא מתחום הכינרת בין בית ירח (מצפון) לדגניה א' (מדרום), בנ"צ 7352-2546. הוא ממשיך תחילה לצפון מערב. לאחר כ־500 מ' בנוי סכר לרוחב הנהר ("סכר הדגניות") עליו עובר כביש 90 בדרכו מצמח לטבריה. הסכר נבנה בעת הקמת מפעל החשמל של נהריים לשם הרמת מפלס הכינרת והזרמת מימיה אל מאגר הירמוך. מסכר דגניה ועד לסכר אלומות נטועים משני צידי הערוץ עצים גדולים של אקליפטוס המקור, אליהם נלוים כתמים של קנה מצוי ופטל קדוש.
מעט ממערב לסכר, על גדתו הצפונית של הנהר, נמצא אתר הטבילה ירדנית. הנהר פונה בהדרגה דרומה ונמשך בקו ישר לאורך כקילומטר עד סכר אלומות. זהו סכר עפר שנבנה על מנת ליצור חיץ בין החלק הצפוני של הנהר, שהמים הזורמים בו הם באיכות טובה, לחלק הדרומי אליו מוזרמים מי המוביל המלוח, שפכי טבריה ועמק הירדן ומי הכינרת. מדרום לסכר אלומות יוצר הנהר נפתול חזק – הראשון בסדרת נפתולים. מעל הנפתול, על גדתו המזרחית של הירדן, שוכן האתר אום ג'וני שבו התיישבו ראשוני דגניה. סמוך לאתר זה נשפך נחל יבנאל אל הירדן.
הנהר נמשך לדרום מזרח, ובאזור קיבוץ בית זרע הוא יוצר שלושה נפתולים מרשימים. אתר עובדייה, תל ארכאולוגי, וממערב לו האתר הפרהיסטורי של עובידיה, הקדום באתרים הפרהיסטורים בארצנו, נמצאים בסמיכות וממערב לנפתול הדרומי שליד קיבוץ בית זרע. על גדות הירדן שמדרום לסכר אלומות בולטים סבכים של קנה מצוי ואשל הירדן המלווים בפלגית שיחנית, דבקה משולשת וויתניה משכרת.
מכאן ממשיך הנהר דרומה ללא עיקולים ניכרים ולאחר כ־4 ק"מ לערך, סמוך למסעף מנחמיה, מוטים מימיו אל תעלת בטון הנמשכת אל מפעל נהריים ("תעלת האפס"). תעלה זו שימשה להזרמת מי הירדן אל מאגר הירמוך שאליו צמודה תחנת הכח נהריים. בעת גאיות הירמוך היו העודפים של מי המאגר מוזרמים בכיון הפוך – אל הכינרת.
הנהר נמשך דרומה לעבר מפגשו עם נהר הירמוך. שם נותרו הסכרים ותחנת הכח של נהריים אשר נבנתה במפגש הנהרות במהלך השנים 1927-1932 בניצוחו של המהנדס פנחס רוטנברג. מכאן נמשך הירדן במספר עיקולים רחבים הלאה, כשבהדרגה הוא מתחתר לתוך משקעי חוור הלשון היוצרים משני עבריו מתלולים המגיעים לגובה של עשרות מטרים. במצוקים אלה שולטים שיחים של מלוח קיפח, אטד אירופי ומלחית אשונה. בקרקע לחה מופיע גם קנה מצוי. לאחר כ־4.5 ק"מ נוספים מגיע הנהר סמוך לתחנת המשטרה הבריטית של גשר וכאן חוצים אותו שני גשרים – האחד הוא גשר רכבת העמק והשני הוא הכביש המנדטורי שחצה כאן את נהר הירדן סמוך למסילה (הגשר נקרא ג'סר אל מג'מע – "גשר ההתכנסות").
מג'סר אל מג'מע נמשך הירדן דרומה בקשת רחבה ולאחר כ־3 ק"מ הוא מגיע אל נקודת המפגש עם נחל תבור. הנהר נמשך עוד כ־8 ק"מ דרומה, תחילה בעיקול רחב מזרחה ובהמשך בקו ישר למדיי, עד הגיעו סמוך לבתי מושב ירדנה ממזרח. מכאן ממשיך הנחל תוך יצירת שני נפתולים יפים עד למפגשו עם נחל יששכר הבא ממערב, כ־2 ק"מ מדרום -מזרח לבית יוסף.