דגניה- מעגן- שביל סובב כינרת

הטיול מתחיל בחוף דגניה, חוף מטופח ונקי הנמצא בנקודה ייחודית, פתח היציאה מהכינרת אל הירדן . שביל סובב כינרת יוצא מכאן מזרחה מטפס חזרה לכיוןן כביש 90 וכעת השביל עובר בטיילת נחמדה עם נוף לכינרת. לאחר 700 מטר השביל נכנס לתחומי המועצה האזורית עמק הירדן.

שביל סובב כינרת עובר כאן בתחום הגינה היפה שבגן המועצה האזורית עמק הירדן . נעבור את הגדר המפרידה בין המועצה לחוף צמח ואנחנו בתחום חוף צמח. נחצה את חוף הרחצה השביל ממשיך דרומה מצפון לגדר התוחמת את אזור המגלשות על גבי הבולדרים שבקו החוף.

השביל עובר מתחת לאמפי צמח נפרץ בסמך קנה ואשל ושוב עולה על סוללת בולדרים גדולים שבקו החוף של בית גבריאל ובחזית מכללת "כנרת – עמק הירדן" .

השביל עובר ליד המכללה האקדמית כנרת ומטפס אל גבעת תצפית יפה בגבול כפר הנופש עדן מעגן.

בנקודה זו מסתיים הפעם סיורינו, מהתצפית נרד אל שביל הגישה לכביש 92, אל הרכב שהקפצנו מראש בתחילת הסיור.

אתרים שבדרך…

קבוצת דגניה

מה אפשר לכתוב על קבוצת דגניה ביריעה קצרה כל כך, אני מקווה שקוראינו הנאמנים לא מצפים ללמוד על דגניה – אם הקיבוצים והקבוצות מפסקה זו בלבד. אך אציין נקודה חשובה מנקודת מבט של מטייל בשביל סובב כינרת, דגניה נמצאת בגדה האחרת של הירדן, הגדה המזרחית דרומית. עובדה זו מזכירה לנו איך קמה דגניה. קבוצת פועלים אידאליסטים עשתה "צרות" בחצר כינרת למנהל החווה ברמן ולארתור רופין. הם גורשו מהחצר והוטל עליהם ליישב את אדמות אום-ג'וני שמעבר לנהר. הם נשלחו לגדה השנייה לא באמונה גדולה שיעלה בידם לשרוד, אך הם שרדו למגינת ליבם של שולחיהם, ואף סיימו את השנה החקלאית ברווח.  הם החליטו להישאר ולהקים במקום יצירה חדשה- ישוב שיתופי- קבוצת דגניה.

בנקודת מוצא הירדן מהכינרת, חוף דגניה שהיה בעבר מגודר ובלתי נגיש כמו חופים רבים בכינרת. המקום מטופח ונשמר על ידי חברי דגניה ובראשם אפרים בן צבי שמשקיע במקום מרץ רב. כיום הכניסה לחוף חופשית מגדרות, שביל סובב כינרת סומן מחוף דגניה מזרחה וכאן מתחיל טיולינו הפעם.

אבו מסמס

בחוף דגניה עומד למעלה מ70 שנה מבנה בטון המכונה בפי המקומיים "אבו מסמס". כאן עגנה סירת סיור מטעם השלטונות הבריטים. סירת הפיקוח הראשונה בכינרת, תפקידה היה לפקח על האגם ולמנוע הברחות. הספן שהפעיל את הספינה היה ערבי תושב צמח בשם אבו מסמס שנתן את שמו למקום ששרד עד היום. המבנה מדגים היטב את המפלס הנמוך של הכינרת בתוך המבנה מדרגות בהם היו ירדו אל הסירה שעגנה בתוכו. בצד המבנה שפונה לכיוון צמח חורי פגזים עדות לקרבות תש"ח שהתחוללו בעמק הירדן. 147 לוחמים נפלו בקרבות מלחמת העצמאות בעמק הירדן, על הדרך נפגוש כמה מצבות המנציחות את הנופלים ובכיכר צמח, אנדרטה מרכזית לנופלי העמק במלחמת השחרור ובכל מלחמות ישראל.

המועצה האזורית עמק הירדן

בשלהי שנות ה 30-יסדו קיבוצי העמק את "ועד הגוש" – המסגרת המוניציפאלית האזורית הראשונה בישראל ,אשר יצגה את היישובים בפני שלטונות המנדט. מסגרות פעולתו של הועד שימשו בסיס ל"חוקת המועצות האזוריות" שנחקקה עם קום המדינה. בשנות ה-40 המשיכו הקיבוצים בשיתוף פעולה אזורי בתחומי הכלכלה ,התרבות, ההגנה והביטחון וכן במוסדות החינוך וההשכלה. בשנת 1949 הוקמה "המועצה האזורית עמק הירדן" ושימשה דגם להקמתן של המועצות האזוריות ברחבי הארץ.

המועצה האזורית עמק הירדן מקיימת, מפתחת ומטפחת מערכת ענפה של פעילויות ושרותים לרווחת תושביה. המועצה מאגדת 22 ישובים מסביב לכינרת מאלמגור בצפון ועד לאשדות יעקב בדרום, עין גב במזרח ורביד במערב.

בית גבריאל

"בית גבריאל בכינרת" הנושק לשפת האגם, הוקם בשנת 1993 ע"י קרן שרובר, בראשה הגב' גיטה שרובר ז"ל, ובשיתוף פעולה עם זאב (ולוולה) שור, ראש המועצה האזורית עמק הירדן דאז, לזכר בנה האהוב, גבריאל. את בנית הבית ותכנונו הוביל החזון להקמת " בית תרבות ומרכז חיי רוח וחברה לתושבי האזור ולכל שוחרי התרבות, היצירה ואמנות הבאים בשעריו". בית גבריאל לחוף הכנרת הוא מרכז התרבות וחיי החברה של קהילת ישובי עמק הירדן ובו מתקיימים אירועים ומפגשים תרבותיים לאורך כל השנה.

ב-26 באוקטובר 1994 נחתם בערבה הסכם השלום בין ישראל לבין ירדן. כחודש לאחר מכן, ב-10 בנובמבר 1994, כצעד המשך לאותו אירוע היסטורי, אושרר החוזה במעמד המלך חוסיין וראש הממשלה יצחק רבין, זכרם לברכה, ואישים רבים, שהתכנסו לרגל האירוע בבית גבריאל.

מכללה אקדמית "כנרת" בעמק הירדן

במכללה כ-3000 סטודנטים ובה פועלות חטיבות הלימוד: אקדמית, לימודי תעודה, מכינות, בית-ספר להנדסאים ו"המרכז לאמנויות" – ללימודי העשרה באמנות.

שביל סובב כינרת עובר בחזית חוף צמח, בית גבריאל והמכללה.

צמח

כפר צמח היה כפר שתושביו היו יהודים ונוכרים בתקופת המשנה והתלמוד. כפר צמח מוזכר במשנה בעיקר בהקשר של דיני תרומות ומעשרות. בשל היותו כפר מעורב נדרשה הכרעה הלכתית האם התוצרת החקלאית חייבת או פטורה מתרומות ומעשרות.

בתחילת המאה ה19 התיישבו במקום ערבים שבאו ממרוקו וממצרים. צמח והאזור כולו זכו לתנופת פיתוח גדולה עם הקמת מסילת הברזל ותחנת הרכבת ב1905. מסילת הברזל, רכבת העמק חברה בין חיפה לדמשק והייתה חלק מהרכבת החיג'אזית. בשנת 1931 נפקדו באזור סמח' 481 בתים ובהם 1931 תושבים. רוב התושבים היו מוסלמים, 78 נוצרים, 43 יהודים ושני דרוזים.

במלחמת העצמאות התחוללו בצמח קרבות רבים בתחילה עם תושבי המקום וכנופיות ולאחר הכרזת המדיה נגד הצבא הסורי שפלש מעבר לגבול והתמקם בצמח. במאי 48 יצא הצבא הסורי בשני ראשים לכיבוש הדגניות אך נהדף בשערי הקיבוצים. חיל התותחנים התנסה כאן לראשונה בהפעלת תותחים, תותחי 65 מ"מ נפוליאונצ'יקים שהגיעו לארץ ומיד נשלחו לחזית. פגזי התותחים הפתיעו את הסורים וגרמו לבהלה רבה ולנסיגת הצבא הסורי מאדמות עמק הירדן.

קיבוץ מעגן

קיבוץ מעגן הוקם בשנת 1949 באדמות מובלעת עין גב, שהייתה חלק מארץ ישראל אך נמצאה בצד הסורי של הסכמי שביתת הנשק עם הסורים. מטרת ההסכם הייתה להחזיר את החיים לשקט ולשגרה משני צדי הגבול. לפי הפרשנות הסורית להסכם הורשו לחזור לישובים שבמובלעת רק תושבים שהתגוררו בו לפני המלחמה. לפי הפרשנות הישראלית זהו שטח ישראלי ריבוני בו אסור להחזיק צבא. הבדלי הפרשנות האלה דחפו להקמת יישובי ה"משולש" מעגן, תל קציר והאון.

הקיבוץ הוקם על ידי גרעין עולים מטרנסילבניה שהתמקמו והתגבשו בקיבוץ אפיקים ב1940. בין חברי הגרעין היה פרץ גולדשטיין שהיה בין צנחני הישוב שנשלחו לאירופה הכבושה על ידי הנאצים על מנת לסייע למאמץ המלחמה הבריטי. פרץ היה הצעיר מבין הצנחנים, הוא צנח על אדמת יוגוסלביה יחד עם יואל פלגי. הם חצו את הגבול להונגריה, נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו ברכבת למחנה ריכוז בגרמניה. יואל פלגי הצליח להימלט מהרכבת ופרץ גולדשטיין נספה במחנה הריכוז אורניינבורג ב1 למרץ 1945. חבריו של פרץ גולדשטיין הקימו אנדרטה לזכרו ולזכרם של חבריו הצנחנים בקיבוץ, על שפת הכינרת. האנדרטה נחנכה בטקס  רב משתתפים ב29 ליולי 1954, הטקס הסתיים באסון נורא, מטוס פיפר שהיה אמור להצניח אגרת מנשיא המדינה התרסק לתוך הקהל. באסון נהרגו 17 בני אדם ונפצעו 25. לאחר האסון הוקם במקום בית הצנחן.