מאת: פרופ' משה גופן ופרופ' עומרי לרנאו
סיפור נס הלחם והדגים מופיע בברית החדשה בכל ארבע הבשורות: מתי (מתיאוס), מרק (מרקוס), לוק (לוקאס) וג'ון (יוחנן). וכך מתואר האירוע בצורה מפורטת בבשורה על פי יוחנן (פרק 6 פסוקים 1-13): "ויהי אחרי כן ויעבור ישוע אל עבר ים הגליל הוא ים טיבריה. והמון עם רב הלכו אחריו כי ראו את האותות אשר עשה לחולים. ויעל ישוע אל ההר וישב שם עם תלמידיו. ומועד הפסח חג היהודים קרב לבוא. וישא ישוע עיניו וירא המון עם-רב בא אליו ויאמר אל פילפוס מאין נשבור להם לחם לאכל. והוא דיבר כזאת לנסותו כי הוא ידע את אשר יעשה. ויען אותו פילפוס מאתים דינר לחם לא ישפק להם לאכול ממנו איש איש פת קטנה. ואחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס אמר אליו לאמר: ישנו פה נער אחד ולו חמישה לחם שערים ודגים שניים אך מה אלה לעם רב כזה. ויאמר ישוע הושיבו את האנשים וישבו כחמשת אלפים איש למספרם בנאות דשא אשר נמצא שם למכביר. ויקח ישוע את ככרות הלחם ויברך ויחלק לכל היושבים שמה וגם מן הדגים נתן להם כאות נפשם. ואחרי אשר שבעו אמר אל תלמידיו אספו את הפתותים הנותרים לבלי יאבד מאומה. ויאספו וימלאו שנים עשר סלים פתותים אשר הותירו האכלים מן חמשה לחמי השערים".
האירוע המתואר התרחש בחוף הצפון-מערבי של הכינרת. בערך בשנת 350 לספירה, בתקופה הביזנטית, נבנתה כנסייה במקום, ושם על פי האמונה התרחש הנס המסופר. הכנסייה הזו הורחבה ושופצה בשנת 480 לספירה. בשנת 614 לספירה בתקופה הפרסית, הכנסייה נהרסה ולאחר מכן נשכחה. בשנת 1934 נערכו חפירות ארכיאולוגיות במקום ונחשפה רצפת מוזאיקה גדולה, יפה ומגוונת מאוד. תמונת המוזאיקה מצדה המערבי של אבן המזבח, מתארת סל ובו ארבע ככרות לחם קטנות (לחמניות) ושני דגים משני צדי הסל ופניהם פונים כלפיו. המוזאיקה המקורית הושחתה ומרבית דמותו של הדג מצדו השמאלי של הסל נהרסה, ורק חלקו הקדמי של הדג שרד. הדג מצדו הימני של הסל שרד כמעט בשלמותו ורק סנפיר הזנב שלו נהרס. הכנסייה שוחזרה ונחנכה לביקורי קהל בשנת 1984 על ידי מסדר הבנדקטים וניתנו לה שני שמות: 1) 'כנסיית ההתרבות' (העתרה, העשרה, Multiplication), כאשר הכוונה ללחם ולדגים שהיו מעטים והספיקו להשביע רעבונם של חמשת אלפים איש; 2) 'כנסיית הלחם והדגים'. תמונת המוזאיקה של סל הלחם והדגים תוקנה, החלקים שנהרסו שוחזרו והיא הפכה לסמל הכנסייה.
הסיפור התנ"כי (בברית החדשה) אינו מציין את סוג הדגים שחוללו את הנס ואת מקורם הזואו-גיאוגרפי, אולם הסיפור מרמז שהדגים נתפסו בכינרת. סיפור אחר שהושפע מדמותו של ישו מספר על פיטר הקדוש שנשלח לדוג דגים ומצא בפיו של אחד מהם מטבע כסף. גם במקרה זה הסיפור אינו מגדיר את מין הדג אבל המסורת הנוצרית מגדירה את הדג הזה כדג הטבעי של הכינרת – הוא אמנון הגליל, הידוע בשמו העממי כ"דג פיטר הקדוש": Galilee St. Peters Fish. ניתן להסיק מסיפור לסיפור (ולזאת "דאגו" המסורות הנוצריות) שאמנון הגליל היה מעורב גם בנס הלחם והדגים שתואר ברצפת המוזאיקה בכנסייה בטבחה, אך אין לכך כל עדות כתובה בספרות הנוצרית.
למרות הנזק שנגרם למוזאיקה המקורית ניתן לזהות בבירור תכונות מורפולוגיות של הדג בפסיפס (איור1): סנפיר גב עשוי שני חלקים נפרדים. אולם, לאמנון הגליל (איור 2) הידוע לנו מהכינרת לעומת זאת, יש סנפיר גב עשוי חטיבה אחת רצופה כאשר הקוצים הקדמיים קשים והאחוריים רכים, אין רווח ביניהם והם נראים כמקשה אחת. למעשה עד לשנת 1958 לאף אחד מהדגים בכינרת (19 מינים) לא היה סנפיר גב מחולק לשני חלקים. בשנת 1958 התחילו לאכלס בכינרת קיפונים (בורי, Mugil) (איור 3) להם סנפיר גב מחולק באופן ברור לשני חלקים נפרדים, קדמי ואחורי.
רצפות מוזאיקה נוצרו בתקופה ההלניסטית, הרומאית והביזנטית על ידי קבוצות של בעלי מקצוע (אומנים) שמכרו את כישוריהם לארמונות, כנסיות או בתים פרטיים מפוארים, בכל העולם העתיק. אפשר להניח שלקבוצות אומנים אלו היה מאגר (רפרטואר) של דפוסי פסיפס אותם הם סיפקו לאתרים שונים בעולם העתיק על פי טעמם של הלקוחות. תמונת המוזאיקה שברצפת 'כנסיית הלחם והדגים' בטבחה מתארת הרבה אלמנטים ריאליסטיים האופייניים לחי ולצומח של הנילוס וסביבתו הקרובה. אלמנטים אלו כוללים (לולב 1976) עופות יציבים ונודדים: ביצנית לבנת כנף, ברכיה, אנפה ארגמנית, אווז אפור, יונת הבית, חרמשון גדול, ברבור שר, קורמורן גדול, וחגלה אדמונית.
זוחלים: נחש מים. יונקים: גירית מצויה ושפן סלעים. צמחים: הרדוף הנחלים, לוטוס קדוש וקנה מצוי, כפי שתיאר כבר בשנת 1976 איש הטבע מקיבוץ אפיקים, שמואל לולב.
הסביבות האקולוגיות (אקוסיסטמות) של הנילוס והכינרת דומות מאוד זו לזו וכל מיני החי והצומח שהוזכרו במאמרו של לולב מצויים בשני האזורים פרט לצמח אחד, הלוטוס הקדוש, שאף פעם לא תואר באזור הכינרת והחולה. יתר על כן, בתמונת המוזאיקה בטבחה (איור 1) מופיע גם גוף בצורת חרוט (קונוס) גבוה מכויל בשנתות, אותו נהגו המצרים הקדמונים להציב על גדות הנילוס כדי לעקוב אחרי שינויים בגובה המים בנהר. ה"מגדל" הזה נקרא לכן 'נילומטר' ומעולם לא תואר באזור הכינרת. נתונים אלה תומכים בהשערה שגם הדגים משני צדי סל הלחם במוזאיקה (שהם הדגים היחידים ברצפת הכנסייה) שייכים למצאי (אינונטר) השרטוטים של דגי הנילוס, והאומנים יוצרי המוזאיקה, ככל הנראה לא הכירו כלל את דגת הכינרת.
אז מי הם הדגים שעל רצפת הכנסייה? באקוסיסטמה של הנילוס יש מספר מיני דגים בעלי סנפיר גב מחולק לשניים אשר היו עשויים לשמש כמודלים ליוצרי המוזאיקה בטבחה, ביניהם שפמנונים משתי משפחות: בגרידה (Bagridae) וסינודונטידה (Synodontidae) (איורים 5,4), אולם אלו אינם מתאימים לזיהוי בגלל מבנה גופם המוארך והמתפתל, בגלל סנפיר הגב וכמו כן בגלל העובדה שלשפמנון יש ביניות ארוכות (מוששני חישה ארוכים) משני צדי הפה; ולתכונות המורפולוגיות הללו אין כל רמז במוזאיקה. לעומתם, שניים אחרים שלהם יש סנפיר גב מחולק לשני חלקים נבדלים וצורת גוף דומה יותר לדגים שבמוזאיקה, מתאימים לזיהוי: הקיפון (בורי; Mugil) (איור 5) ממשפחת המוגילידה, והיאורן הקרוי בשפת העם 'נסיכת הנילוס' (Nile Perch; Lates niloticus) (איור 6) ממשפחת הצנטרפומידה. אזורי המחייה של הקיפונים כיום כוללים גם אוקיאנוסים, מים מליחים בלגונות ובמפרצים ומים מתוקים של נהרות ואגמים, וידועים גם בנילוס ובנהרות בישראל בטרם הזדהמו והיו מחוברים לים התיכון. היאורן, הוא הדג הטורף הגדול ביותר (עד שני מטרים אורך ומשקל שמעל 200 ק"ג) במערכת הנילוס ותפוצתו מיוחסת רק ליבשת אפריקה. בגלל תפוצתו הרבה וערכו הרב נקראה העיר המצרית Esna על שמו – Latopolis, ותפילה מיוחדת כוונה אליו. לשני הדגים האלו היה ערך מסחרי למאכל גבוה ביותר וטעמו המעולה של בשרם הפך אותם לסחורה מאוד מבוקשת.
עצמות של שני מיני הדגים הללו נחשפו והוגדרו באתרים ארכיאולוגיים בישראל. הקיפון היה ניצוד בישראל ובשר היאורן היה מיובא ממצרים. מצריים הקדומה ייצאה כמויות גדולות מאוד של בשר יאורן מעובד (קרוב לוודאי מעושן) לכל אזור האגן המזרחי של הים התיכון. מספר גדול מאוד של עצמות יאורן נמצאו בחפירות באתרים רבים בישראל, לבנון, סוריה, טורקיה וקפריסין, מה שמעיד על התפוצה הרבה שהייתה למסחר בבשרו. ראשית הפצתו של בשר היאורן החלה בסוף תקופת הברונזה הקדומה והגיעה לשיאה בתקופת הברונזה המאוחרת ובתקופת הברזל. המסחר ביאורן דעך לאחר מכן ולכן רק מעט מעצמותיו נמצאו באתרים ביזנטיים ומוסלמים מוקדמים. הקהילה הנוצרית המקומית שהתקיימה על חוף הכינרת בתקופה הביזנטית, ככל הנראה לא הכירה כלל את היאורן.
אנחנו מניחים שהאומנים שיצרו את הפסיפס השתמשו בתבניות מוכנות של הפאונה והפלורה של סביבת הנילוס, כולל אלמנטים שלא היו קיימים כלל באזור הכינרת. שני הדגים הכלולים במוזאיקה משני צדי סל הלחם שייכים לדעתנו לסביבתו הטבעית של הנילוס ויכולים להיות קיפון או יאורן.
ולסיום, עוד קוריוז קטן המעיד על חוסר הדיוק ביצירת המוזאיקה, בה מתוארים רק ארבע ככרות לחם בעוד שהסיפור בברית החדשה מדבר על חמש.
אפילוג של גילוי נאות
לאחר שהושלם ופורסם המאמר, תוך כדי עיון במסמכים ישנים נתקלנו בשלושה פרסומים (1989, 1977, 2017) של הארכיאולוג, הדייג ואיש הכינרת – מנדל נון ז"ל מעין גב, בהם התייחס לזיהוי הדגים במוזאיקה של הכנסייה בטבחה. באחד מהפרסומים הללו (1989) קבע מ. נון שהדגים במוזאיקה אינם מהכינרת ולא הציע זיהוי אלטרנטיבי. בפרסום אחר קבע מ. נון שדגים אלו דומים לאמנון ובפרסום השלישי לא התייחס כלל לזיהוי. אכן מגיע קרדיט לאיש היקר הזה מעין גב.
*הגירסה באנגלית של המאמר פורסמה בעיתון צרפתי :
Gophen, M. and PLICATION CHURCH, TABGHA, LAKE KINNERET (SEA OF GALILEE), ISRAEL. O. Lernau, 2018, IDENTIFICATION OF THE FISHES IN THE MOSAIC FLOOR OF THE MULTI
Revue Biblique – 2018, T 125-3 (PP. 436-442). doi 10.2143/RBI.125.3.3285360
ספרות:
לולב ש. 1976, זיהוי חדש לפסיפס עתיק. טבע וארץ י"ח (2) 69 – 71.
George Albert BOULENGER , 1907, Zoology of Egypt: The Fishes of the Nile. Hugh Rees, (London); ;(1907).
Rachel HACHLILI . 2009, Ancient mosaic pavements. Brill. Leyden Boston.
Bargil PIXNER. 1985, The miracle Church of Tabgha on the Sea of Galilee.; Biblical Archaeologist/December; 196-205.
Alfons Maria SCHNEIDER, 1937, Chapters 77,78: The Church of the Multiplying of the loaves and Fishes at Tabgha on the Lake Gennaseret and its Mosaic, ed. A.A. Gordon, Trans. Ernst Graf (London: Alexander Ouseley, Ltd 1937; 85-88. 1937, in: The Archaeology of the New Testament: The Life of Jesus and the beginning of the Early Church, Revised Edition, Jack Finegan,ed. Princeton University Press, Princeton, New Jersey 1992.
Wim VAN NEER, Omri LERNAU, Renee FRIEDMAN, Gregory MUMFORD, Jeroen POBLOME and Marc WEALKENS; 2004,: Fish remains from archaeological sites as indicators of former trade connections in the Eastern Mediterranean. Paleorient 30\1 2004,101-148.
Zohar, IRIT., Dayan, TAMAR, Goren, MENACHEM, Nadel, DANI, and Hershkovitz, ISRAEL 2018, Opportunism or aquatic specialization? Evidence of freshwater fish exploitation at Ohalo II- A waterlooged Upper Paleolithic site. PLoS ONE 13 (6): e0198747. 2018, https://doi.org/10.1371/journal.pone.0198747