הסטוריה

הכינרת- הרים סביב לה. בין האגם לבין רגלי ההרים משתרעת סביב-סביב רצועת מישור, עיתים צרה ועיתים רחבה מעט יותר- היא בקעת כנרות. בקעה זו זכתה לראות מאורעות היסטוריים מכריעים- פרקים בראשית התפתחות האדם, ראשית היווצרות החקלאות, מלחמות ישראל ביוון וברומא, עלילותיהם של ישו הנוצרי ותלמידיו, חיבורו של התלמוד הירושלמי, חיים יהודיים משגשגים ופורחים מאות בשנים, גיבושה של המסורה, ראשית ההתיישבות השיתופית בארץ, וקרבות רבים ועזים שפעמים הכריעו את גורל ארץ ישראל.

בקעת כנרות שימשה מקום מעבר ומפגש בין מדינות, צבאות ודרכי מסחר שעברו בה במהלך התקופות ההיסטוריות, בין סוריה לארץ ישראל ובין מסופוטמיה למצרים – שתי ה"מעצמות" של המזרח הקדום.
בסך הכל מנינו 28 מסעות מלחמה ידועים שעברו בחופי הכינרת, וסביר להניח שגם שתו ממימיה ואף השקו את סוסיהם.

נזכיר את היותר חשובים מביניהם, אשר הטביעו את חותמם על ארץ ישראל כולה:

המסע הראשון הידוע לנו הוא מסע תחותימס השלישי מלך מצרים בשנת 1468 לפנה"ס.
המצרים מזכירים עוד כמה מסעות מלחמה שעברו כאן.

בשנת 854 לפנה"ס התנהל ליד העיר אפק שבמזרח הכינרת (אשר מקומה טרם זוהה בוודאות) קרב קשה בין צבאות ארם לישראל ומלכה אחאב, בסופו ניצחו הישראלים והעיר אפק נכבשה בידיהם.

בשנת 733 לפנה"ס עבר תיגלת פילאסר השלישי מלך אשור בבקעת כנרות בדרכו לכיבוש ממלכת ישראל, כתוצאה ממסע זה חרבה הממלכה.

ב- 587 לפה"ס כבש נבוכדנצר מלך בבל את יהודה, החריב את בית המקדש הראשון והגלה רבים מיהודה לבבל, גם מסע זה עבר ליד הכינרת.
ישוע, מיסד הדת הנוצרית ניצל את היותה של הכינרת מקום מעבר, וממקום מושבו בכפר נחום החל בהפצת הנצרות.
מסעו של אספסינוס לדיכוי המרד הגדול של היהודים נגד הרומאים בשנת 67 לסה"נ אמנם לא עבר מסוריה לישראל אולם נערך בו קרב גדול ליד מגדל שבסופו נטבחו 6000 אנשי מגדל האחרונים שברחו בסירות לכינרת, זאת על פי יוסף בן מתתיהו.
שני הקרבות שנערכו ליד הירמוך בין המוסלמים לביזנטים בשנים 634 ו- 636 לסה"נ פתחו בפני המוסלמים את הדרך לכיבוש הארץ למשך שנים הרבה.
במשך התקופה הארוכה של שלטון המוסלמים בארץ עברו כאן צבאות רבים במלחמות בין בתי עבאס מבגדד, הפטימים ממצרים והסלג'וקים מתורכיה.
ב- 1187 עבר כאן צלאח א-דין בדרכו אל קרני חיטים, שם הביס את הצבא הצלבני תבוסה מוחצת. הוא מזכיר בדרכו את אוקחוונה ליד הירדן, שם חנה צבאו, ואת גשר צינברי על הירדן סמוך למוצאו מהכינרת.
גם התורכים העותמאנים בדרכם לכיבוש ירושלים ב- 1517 מזכירים את חאן מיניה בחוף הכינרת בדרכם, כידוע ארך שלטונם בארץ 400 שנה.
במלחמת העולם הראשונה צועד צבאו של אלנבי בשנת 1917 לעבר צמח ופרשיו כובשים אותה מידי התורכים בקרב עקוב מדם.
במלחמת העצמאות עבר בעמק הירדן אחד מצירי הפלישה החשובים כאשר הצבא הסורי בא ממזרח כבש את צמח ונעצר בשערי דגניה היה זה אחד הקרבות הקשים במלחמה זו.
במלחמת ההתשה, שנמשכה מ1967 עד 1970, היה עמק הירדן מטרה להתקפות חוזרות ונשנות של ארגוני המחבלים.
מכיוון שהכינרת היתה נקודת מפתח אסטרטגית בכניסה לארץ ישראל, היא שימשה פעמים רבות במהלך ההיסטוריה כשדה קרב עקוב מדם, והדבר פגע בשלוות חייהם של תושביו.
אולי העתיד יהיה שונה והדרכים ישמשו למסחר ותיירות במקום למסעות מלחמה..

הסיפור הארוך ביותר בין סיפורי המקרא הקשור באזור הכינרת וסביבתה הוא סיפור קרב אפק המופיע במלכים א' פרק כ'.המלך הארמי בן הדד (השני) פלש לממלכת ישראל בשנת 854 לפה"ס וצר על העיר שומרון. אחאב מלך ישראל הדף את צבא ארם. אחרי שנה הארמים תוקפים שוב ליד העיר אפק המזוהה היום (לאחר כמה שינויים בזיהוי) עם תל עין גב שבתחום קיבוץ עין גב, אחאב גבר על הארמים תוך ניצול תנאי השטח, גרם להם אבדות רבות (100,000 רגלים לפי הכתוב) וכבש את העיר. מקומה של העיר אפק זוהה באחרונה עם תל עין גב.
הממצאים הארכיאולוגיים מתקופת המקרא (כולל התקופה הכנענית הקדומה, 2250-3300 לפנה"ס) כוללים את רוג'ום אל הירי – מקדש המעגלים המסתורי והמרתק- שריד לתרבות המגלתית, העיר בית ירח- אשר נחפרה פעמים רבות בעבר ,אלפי דולמנים (מצבות קבורה מאבנים גדולות ובלתי מסותתות- מהתקופה הכנענית התיכונה), תל כנרות- בו נתגלו שרידי העיר כינרת, אשר נתנה את שמה לאגם ונהרסה בידי תגלת פלאסר ה- 3 מלך אשור שהחריב את כל הישובים באזור בשנת 733, העיר בית ציידא- המזוהה עם העיר צר – בירת ממלכת גשור המקראית, תל הדר- אשר היישוב בו החל בתקופת הברונזה אך עוצב בתקופת הברזל, ותל עין גב- אשר החליף, כנראה, את המרכז השלטוני בתל הדר במאה ה-10 לפנה"ס.
מן החפירות בתלים הללו עולה תמונה של יישוב משגשג בתקופה הישראלית,למרות שהוא אינו מזכר פעמים רבות במקרא, ומסתבר שבצפון מזרח הכינרת שלטו הגשורים, כמו כן מתגלים סימני המאבק הארוך והקשה בין ישראל לארם.

פרק אחר בהיסטוריה של בקעת כנרות, שחשיבותו חרגה הרבה מעבר לתחומיה, הוא הולדת הדת הנוצרית. לא במקרה בחר ישו את כפר נחום כמקום מושבו. כאן עברה דרך ראשית, שעברו בה נוסעים מכל עמי האזור, ועם זה היה המקום מרוחק מספיק ממרכזי השלטון כדי לא לסכן אותו. כך יכול היה להפיץ את תורתו במשך שלוש שנים- 27-30 לספירת הנוצרים, בטרם עלה לירושלים.

מקומות רבים בסביבות הכינרת מילאו תפקיד חשוב בחיי ישו ובהפצת תורתו:
כפר נחום מכונה על ידי הנוצרים "עירו של ישו"; טבחה הוא מקום נס הלחם והדגים; הר האושר (או הר הדרשה)נחשב למקום בו נשא ישו את דרשת ההר הכוללת אחדים מן היסודות החשובים של הדת הנוצרית; מבית ציידה יצאו חלק משליחיו, ובה התרחשו כמה מנסיו; וכורסי- מקום "נס החזירים". כל אלה הם אתרים שהדת הנוצרית התגבשה בהם, והם הפכו, לימים, מקומות קדושים לנצרות. בתקופה הביזנטית הוקמו ברובם כנסיות מפוארות, וכיום הם מהווים אתרי עליה לרגל לאלפי צליינים מדי שנה.

העיר טבריה שימשה במשך כחמש מאות שנה כמרכז החשוב בחיי העם היהודי בארץ ישראל, ואף מחוץ לה. מוסד הנשיאות עבר אליה במאה השלישית לסה"נ, והסהנדרין עברה אליה עוד לפני- כן, ושכנה בה עד הכיבוש המוסלמי, אך גם אחריו המשיכה טבריה לשמש מרכז רוחני ליהודים. כאן פעלו חכמים ידועים ופוסקי- הלכות כרבי יוחנן בן נפחא, רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה נשיאה (שהעביר לטבריה את הנשיאות), ריש לקיש ועוד רבים אחרים. בטבריה נחתמה המשנה, נוצר התלמוד הירושלמי (שנקרא כך רק מפאת כבודה של ירושלים), הומצא הניקוד העברי המקובל עד היום, חוברה מסורת המקרא ונכתבו פיוטים מפורסמים.

טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש בישראל, ובה נקברו רבים מגדולי האומה, ביניהם רבי עקיבא, הרמב"ם, רבן יוחנן בין זכאי ורבים אחרים.
טבריה שמרה על מסורת יהודית גם בזמנים קשים, בהם ירושלים ומקומות אחרים בארץ היו ריקים מיהודים. רוב שרידיה של טבריה היהודית עדיין מחכים לחשיפתם.
העברית המיוחדת של יהודי טבריה נשמרה עד לא מזמן.
ראשית ההתיישבות בעמק ויצירת הקיבוץ
לבקעת כנרות מקום בולט בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל, ובמיוחד ביצירת ההתיישבות השיתופית. בחוות כינרת, אשר הוקמה בשנת 1908, התיישבו אנשי העלייה השניה, אנשי עבודה והגות, אשר עיצבו את אופי ההתיישבות החקלאית בארץ. בעמק הזה נולד הקיבוץ , עם "הקומונה החדרתית" שהקימה באום ג'וני ב- 1910 את הקיבוץ הראשון- דגניה א', ומכאן יצאו מקימי המושב הראשון- נהלל.

כאן הוקמו, ב-1912, החווה החקלאית מגדל, פוריה וביתניה. בבקעת כנרות הוקמו אח"כ קיבוצים רבים, והם אשר היוו מחסום בפני צר ופולש שנים רבות, ובמיוחד במלחמת השחרור.
בחצר כינרת הוקם ב- 1920 ארגון ה"הגנה". בביתניה עלית גובשה באותה שנה קבוצה שייסדה את הקיבוץ הראשון של השומר הצעיר, ומכאן יצאה גם תנועת הקיבוץ המאוחד.

לכינרת נתייחד מקום חשוב בשירה, בספרות ובאמנות של ארץ ישראל. רחל המשוררת, שחייה ומותה קשורים קשר הדוק לכינרת, כותבת על ימיה הראשונים כאן:
"היינו מעירות עם שחר..הצצה ראשונה אל הים, בשעה זו שרוי הוא בתנומה, כהה כלשהו בתוך מסגרת הרי תכלת הרדומים אף הם. החוף האחד- לנו הוא, כל צרור וכל חלוק בו- מכר ומודע..כמה פרגים, כלניות, שיני אריה חוגגים על פני מורדותיו את אביב חייהם היחיד! שמאלה, בשפל, מזדקר לו דקל בודד, בצלו הייתי הוצה שעות על שעות.. ושם, להלן לצד טבריה עדי שיחי הרדוף…"

תיאור הכינרת בארבע שעות שונות ביממה נמצא בשירה של רחל "שי":

ארפד הטנא
זיכרונות כינרת,
ורד שמי הבוקר
בין עצי הגן,
זהב הצהרים
במרחב רוגע
ולילך הערב
על הרי גולן;
זכר ליל הסהר
על חלקת המים.
זו תרועת האושר
בעלות ימי..

שירים רבים ונוספים נכתבו והולחנו על הכינרת, והפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות העברית בארץ.נזכיר את הידועים שבהם: "אגדה" (על שפת ים כינרת) (יעקב פיכמן וחנינא קרצ'בסקי), "יש לי כינרת" (צבי בן יוסף), "כינרת כינרת" (אלכסנדר פן ומרדכי זעירא), "ואולי" (רחל ויהודה שרת), "היו לילות" (יעקב אורלנד ומרדכי זעירא), "שיר לחג עשור", "שם הרי גולן" (רחל ונעמי שמר) ועוד רבים אחרים.